"ככל שנודה יותר על מה שיש – נבין יותר שיש על מה".
25.1.25 כ"ה טבת תשפ"ה.
עם שובן של דורון, אמילי ורומי
כתבה שושי צ׳חנובר (ותודה למודי ששלח לנו)
"כשהם יהיו בדרך הביתה
ראוי שתהיה כאן שתיקה.
שתיקה והרכנת ראש.
שהארץ תידום, ותביט פנימה.
שקט באולפנים,
שקט בכותרות העיתונים,
שקט ברשתות, שקט מוויכוחים.
בלי ספקולציות, בלי שמועות וניתוחים,
בלי מציצנות, בלי קולות מיותרים.
השמחה היא לא באמת שמחה,
בליל רגשות שמעולם לא חווינו,
שמעולם לא קרתה קודם,
נדרש פשוט שקט, שנחזיק יחד את השקט.
ובזמן שנביט פנימה,
נרגיש כאילו כל אחד מהחוזרים הוא הילד שלנו,
היא הבת שלנו, אחותי, אחי.
נבקש סליחה ונרכין ראש.
יש אחראי אחד, אבל כולנו אפשרנו לזה לקרות,
לכל שרשרת האירועים.
מול גודל הרגע, עכשיו זמן שקט".
אולי זה סמלי שעם תחילת שוב החטופים אנחנו מתחילים לקרוא בחומש "שמות" שמסופר בו על המעבר מ'המשפחה' (ספר "בראשית") ל'עם' (ספר "שמות״). ספר 'בראשית' הסתים באווירה רגועה ושלווה בה. יעקב מצא את בנו האובד, המשפחה התאחדה, יוסף סלח לאחיו, בחסותו, המשפחה בנתה את חייה בגושן יש להם בתים ורכוש ומזון. הם נהנים מחסותו של יוסף ומחסדו של פרעה. נראה שצאצאי אברהם ויצחק הגיעו אל המנוחה ואל הנחלה. ספר 'שמות' נפתח בסערה: קם מלך חדש על מצריים אשר לא ידע את יוסף. בשפת היום אומרים "האקלים הפוליטי השתנה". פרעה אמר "הנה עם ישראל רב ועצום ממנו" (פעם ראשונה ש המילה עם מוזכרת) ואז החל לפעול מנגנון הדיכוי: עבודות פרך, שהפך לשעבוד, שהגיע כמעט לרצח עם. את הסיפור הזה אנו מספרים מדי שנה בשנה, לעצמנו, לבנינו, לבני בנינו וחוזרים ואומרים שעם ישראל אחרי כל אסון וככל שהמצב מחמיר, לא רק שורד אלא אף קם מתוך המצוקות. מתחושותיי, אני שואל "על מצבנו " היום, האם יעמוד לנו הכוח בימים המתוארים לעיל להקים מחדש חברה/עם משגשג? להחיות ימינו כקדם?
ובקצרה: 1. "מי שלא מכיר את עברו, ההווה שלו דל ועתידו מעורפל". ציטטתי כבר פעמים רבות את אבא שלי. אני מתכוון לכך שזו השנה השלישית שבה "אין מקום" ב"חג הקיבוץ" לפרוש את הלוחות שמהם ניבטים אלינו כל חברי הקיבוץ שהלכו לעולמם. את דור המייסדים ורבים מבני הדור השני, את 19 חללי צה"ל והילדים. איך אפשר כך לחנך על העבר שלנו ועל הדמויות שיצרו אותנו, את הקיבוץ. ככה לא תצמח 'גאוות יחידה' .קל מאוד לומר ולתרץ שזה סיפורו הבלתי נגמר של המועדון, כבר "הפיל הלבן", שיהיה מוכן ל'חגי תשרי'! בעיני זו מביש, שאין לחץ ציבורי כבד על המוסדות, כדי להביא את עברנו המפואר לכלל חברי הקיבוץ וילדיו, בגין מציאת "מקום" ראוי, ואולי… זה כבר חסר חשיבות?
2. אני לא יודע אם המזכירות דנה ב'נושא התמוה (לדעתי) של יוזמת נציגות 'ההנהלה' שלנו להציע לחברים באמצעות חברה חיצונית כתובות להשקעה של כספי החברים מחוץ לקיבוץ, ברווח הכי גדול שאפשר, בניירות ערך, בנדל"ן וכד', מבלי לקיים דיון רעיוני על כך לפחות במזכירות, שמעתי שכעשרים חברים כבר נרשמו בתור לפגישה.
ופינת הספורט למור. נתניה שוב הפסידה. הלילה ראיתי משחק כדורגל נשים מרתק של בנות היונייטד מול הסיטי. (4/2 ליונייטד) איזו רמה! איזו הנאה לצפות! בשבת ראיתי את מכבי חיפה מול סחנין. אי אפשר להשוות בין הרמות!
"שבועטוב"!
שבועטוב 