"ככל שנודה יותר על מה שיש – נבין יותר שיש על מה".
4.4.25 ו' ניסן תשפ"ה.
היום, ה– 4.4 , לפני 77 שנים לפני חמש אחר הצהריים, תחת מטח תותחים, החלה המערכה על משמר העמק, שהיה המבחן הגדול והקשה על עצם קיומנו. יום שמי שחי בו לא ישכח אותו בחייו, ומי שרק גדל עליו יוקיר אותו כל חייו. להלן קטע מתוך הספר "משמר העמק במערכה" שיצא בהוצאת "ספרית פועלים" ב- 1950. "… הנשק היה מועט, אך היה בו ביטחון. האחראים ידעו, כי שני שלישים מן הרובים הם מסוג ב' וג' אבל… אחרים לא היו לנו ושיבחנו את היש, כדי לעורר אימון וביטחון בכלי. גם רובי הציד לא הופלו לרעה. אחת הדאגות העיקריות: לנצל כל אדם ולהעמידו במקום הנכון. למען המקום ולמען האדם. לבל תדכאהו ההרגשה, כי אין הוא נותן חלקו להגנת הנקודה. כל אדם ידע את מקומו- בשורת המגינים, בקווי העמדות, בטיפול בילדים ושאר עורקי השירותים החיוניים. מאבטח מזויין ניתן ליוצאים אל תחומי העמק. קבוצת סיור קבועה שוטטה ביער ובהרים ותוך כדי כך התאמנה ולמדה לדעת את הסביבה על כל פרטיה, היכירה את אורח חייהם של השכנים, דרוכה וזהירה הייתה מהלכת בתחום המיוער והמבותר, עירנית וקשובה לכל תנועה חשודה. הקיבוץ ידע, כי לפנינו מערכה שבה עלינו לעמוד בכוח עצמנו, לא לצפות לעזרה מבחוץ, להיות מוכנים בכל- לכל"… ואשר לנו, ילדי המוסד דאז, כתבה ברטה חזן, "בימי המבחן לישוב ולתקוות העם, 'המוסד החינוכי' חי במתיחות את קצב החיים המסוערים והגורליים. הלימודים לא פסקו אך הילדים משתתפים בביצורה של הנקודה ודאגת ביטחונה. הקבוצות הקשישות נוטלות חלק בשמירה ובהגנה לצד כל החברים במקום."
גם היום נשמעת הקריאה לשקיפות. השבוע אמר לי חבר בשיחה בנושא זה, "למה אנחנו (למשל), לא יודעים כמה עלה שיפוץ הבית הגדול או חדר האוכל, והשיב לשאלתו: "כי אין שקיפות". אני מניח שבעיית 'השקיפות' לציבור נמשכת לאורך ההיסטוריה וההוכחה היא שבפרשת "פיקודי" משה מבין את הבעיה (אני מניח שהגיעו אליו תלונות רבות) , הוא מכנס את העם ומוסר לו דו"ח מפורט על העלויות של הקמת המשכן. כמה כסף נאסף מתרומות העם ומה נעשה בחומרים שנתרמו, פירוט מלא. זה בטח היה משעמם מאוד ואולי לחלק מהאנשים לא היה בכך עניין, אך משה גרס שאם לוקחים תרומת כסף מהעם חובה לתת לו דיווח מלא כדי למנוע חשדנות ולצאת 'נקי'. ואת הלקח הזה ראוי שכל אדם הנושא בתפקיד כלשהו יבין. ועוד בפרשה: המנורה, סמל המדינה, מופיע לראשונה בפרשה כשהוצבה במשכן במדבר ומאוחר יותר בבית המקדש בירושלים והפך לסמל יהודי לאורך הדורות. יש החושבים שהסמל נלקח מהתבליט על שער טיטוס ברומא ולא היא. כשהוקמה המדינה נערך מכרז לעיצוב סמל למדינה ואז התקבלה ההצעה למנורה שמצדדיה שני ענפי זית ומתחתה הכתובת 'ישראל'. סיימנו בקריאת ספר "שמות" שהתחיל במשפחה אחת שירדה לשבור רעב, פרעה מת, מתחיל השעבוד, משה נולד ובגר וניגלה לו הסנה הבוער, ובהמשך עשר מכות מצריים, ים סוף נבקע לשניים העם עובר והמצרים טובעים, קבלת התורה בהר סיני והקמת המשכן. "חזק ,חזק ונתחזק" אומרים בסיומו של כל ספר ופנינו ל"ויקרא" הספר השלישי. אמירה שהולמת גם את הקורה היום במדינתנו.
השבוע ציינו גם את יום הולדתו של יהב. כל כך קל לברך אותך, שתעלה ותוסיף מדרגות במעלה סולם האושר האישי והמשפחתי שלך עם רעותי ועם נינה, עם ההורים ומשפחות אחיותיך, עם כל המשפחה הגדולה וכמובן אתנו. שתפיק דעת והנאה מלימודיך ובכל מעשיך. לפני שנים אמרנו לך: "שתמיד נהיה אתך, מאחוריך ומצדדיך", תמיד!!! חיבוק ענק!
"שבועטוב"!
שבועטוב 