"ככל שנודה יותר על מה שיש – נבין יותר שיש על מה".
26.4.25 כ"ח ניסן תשפ"ה
זו הפעם הארבע עשרה שאני כותב על פרשת "שמיני" שבספר "ויקרא". אם הספרים/ החומשים 'בראשית' ו'שמות' הם גדושים בעלילות, ספר ויקרא עוסק בעיקר בדינים, בקורבנות ואת כל העלילות אפשר לרכז לחצי עמוד או קצת יותר. העלילה המרתקת שאספר עליה שבשיאו של הטקס החגיגי, ההיסטורי והמרגש של חנוכת המשכן אירעה טרגדיה נוראה: שני בניו של אהרון הכוהן הגדול ניספו בפתאומיות לאחר "שהקריבו לפני אדוני אש זרה אשר לא ציווה אותם". כנראה שהם הוסיפו חומר כלשהו לטקס, (כנראה קטורת) שדרכו היביעו את התרגשותם ומשאלות ליבם מעבר למה שנדרש לקיום הטקס. במילים פשוטות יותר, הם, כנראה, הוצפו בים של רגשות אישיים שהביא אותם לצעד זה ועל ה'עודף' הזה שילמו בחייהם. כתוב על אהרון שחזה בטקס "ויידום", לא אמר דבר. ומשה מעביר לו מסר: אל תתאבל ואל תבכה, ואל תחדל מהעבודה! ז.א. תמשיך בפעילותך ככוהן ואל תיתן למות בניך להשפיע על חייך. התורה מציבה תנאים לאבל וקובעת בהם שלבים ואלה הם: שלושה ימים ראשונים לבכי, שבעה ימים לאבל ושלושים ימים הגבלה בלבוש. (לא לובשים בגד חדש). הכללים לאבל אומרים: "האדם אינו יכול להתעלם מכאבו אך עליו להסתכל קדימה. היהדות אומרת למתאבל, להמשיך, בהדרגתיות עד שאפשר לחזור לפעילות מלאה ולאופטימיות". העיסוק באבל בפרשת "שמיני" תופש אותנו כשאנו אבלים על ארבעה חברים יקרים שהלכו מאתנו בזמן האחרון: רחלי פסח, יהודה תלמי, מלכה דרור ואריה ישראלי. אני חושב שכחברים לדרך, כיבדנו את זיכרם, כיבדנו את משפחותיהם בחיבוק ולחיצת יד וביטאנו ב'שבעה' את השתתפותנו הכנה באבל. זה, אחד מגילויי החברות היפה והטובה שבינינו.
בשנה וחצי האחרונות אין יום שבו לא ממליצים לעם ישראל להתפלל לשלום… החטופים, הפצועים והחיילים. התפילות מטבען מתחילות באדיקות, בהתרגשות רבה, בתנועות גוף והזדהות מלאה עם המילים הנאמרות אך עם הזמן פעולתן על המתפלל דועכת ונעשית מעין טקסט יומיומי שממלמלים אותו. שגרה. בשביעי של פסח אנו קוראים בתורה על נס קריעת ים סוף ומתארים את בני ישראל נמצאים במצוקה גדולה כשהמצרים רודפים אחריהם להשיגם ולפניהם הים. זה הרגע בו התעורר בעם הצורך להתפלל אך אלוהים אומר למשה שאין זה הזמן לתפילות אלא עת למעשים ואז הים נבקע והעם עובר בו. והיתר היסטוריה. עם כל הכבוד, החשיבות, העוצמה והאמונה שיש בתפילה אסור שתהווה תחליף למעשה! אלפי שנים התפללו ל"שנה הבאה בירושלים" ולא הייתה כל כוונה אמיתית לממשה. מדינת ישראל קמה כאשר יהודים צירפו לתפילותיהם לשיבת ציון גם מעשים ממשיים עד שרבים מהם הפסיקו להתפלל והתחילו לעשות, לבנות, ליצור. מתי נבין שגם החזרת החטופים מעזה תתרחש כאשר את התפילות לשובם יחליפו מעשים? החלטות על מעשים?
ולברכות: מזל טוב וברכות לליאן ליום הולדתה. נכון שברכה ליום הולדת היא כבר שגרתית, וודאי נוכח הברכות שעוד נישא לך/ם בקרוב, אבל אנחנו מרגישים צורך לברך, לחבק ולשמוח מתי שרק אפשר וזו הפעם במיוחד. נכדתנו מספר שלוש הנפלאה! שתזכי לימים נהדרים , טובים, ימי אושר ושמחה ענקית כי… מי אוהב אותך יותר מאתנו? חיבוק ענק!!
אמנם רק בן 9 אבל כל כך נחמד, אהוב, יפהפה, נבון ומשחק כבר כדורגל ברצינות, שני אהוב, אין ברכה מתאימה לך זולת שתהיה שמח ומאושר עם ההורים קרן ושיר עם האחים גלי ורומי, עם חבריך לכתה ובמרחבים. אהבה ועידוד ללא תנאי תמצא תמיד אצלנו הסבים שלך המברכים אותך בחום ביום הולדתך.
"שבועטוב"!
שבועטוב 