"ככל שנודה יותר על מה שיש- נבין יותר שיש על מה".
3.5.25 ה' אייר תשפ"ג
התקווה – סיפורו של המשורר.
נפתלי הרץ אימבר (נולד בגליציה ב- 1856) חיבר את "תקוותנו" במשך שמונה שנים, (התחיל לכתוב ב – 1878 וסיים ב – 1886). הוא היה משורר ססגוני מאוד. כשבא לארץ, עבר בין המושבות שהוקמו בראשית ההתיישבות. לאחר שהיטיב את ליבו במזון ומשקה, היה קורא ליושבי המקום משיריו. והם שבאו מאירופה והיו צמאי תרבות הקשיבו לו בקשב רב. הוא היה משנה את מילות השיר ומתאימן למקום בו 'הופיע'. כך יש ל'סיפורי המקום' מקום בהמנון הלאומי. את הלחן חיבר נער צעיר שעלה מרומניה ששמו פחות ידוע, שמואל כהן. ללא ספק, המנגינה שנגעה בלבבות החלוצים סייעה להפצת השיר בין תושבי הארץ. השינוי המשמעותי היחיד בתמליל נערך על ידי יהודה מטמון-כהן בשנת 1905 היה כשהחליף את השורה …"משוב לארץ אבותינו קריה בה דוד חנה" ל- "להיות עם חופשי בארצנו ארץ ציון וירושלים" בשינוי הזה השתמר ביטוי הגעגוע לציון אך ללא הנימה המשיחית של אימבר, האומרת שהמשיח יוולד מזרעו של דוד. השינוי הביא לשינוי באופיו של השיר והותיר רק את געגועי העם למולדתו. הפסוק שבשיר "עוד לא אבדה תקוותנו " מסתמך על 'חזון העצמות היבשות' של יחזקאל שם נאמר: "יבשו עצמותנו ואבדה תקוותנו". אימבר הפך את המשמעות, אמנם טרם נגאלנו, אמר, וטרם זכינו לתחיה, אך נותרה בנו תקווה. "עוד לא אבדה תקוותנו". אימבר שהה בארץ כחמש שנים (1882-1887). כשלא ביקר במושבות התגורר בדלית אל כרמל, כמזכירו של אוליפנט עימו בא לארץ. במשך השנים בארץ, הסתכסך עם רבים וזכה שיכנוהו 'בטלן', 'שיכור' ו'לא יוצלח'. שתי אהבותיו הגדולות היו השתייה והכתיבה. ב- 1902 היגר לארה"ב החל להזניח את עצמו, גידל שיער וזקן, לבש בגדים מרופטים וכך הלך בערב "שמחת תורה" לאספה ציונית בניו יורק לראות ולשמוע את ההמונים שרים את "התקווה. השומרים גירשוהו והוא אמר להם: "אותי אתם יכולים להשליך אך גם אתם נידונים לשיר את שירי". באותו לילה (ב-1909), בשעה שתיים לפנות בוקר, נפטר והוא בן 53 במותו.
אחרי שנים רבות בהן שרים את ה'תקווה' כהמנון, רק ב- 2004 (10.11) קבעה הכנסת את "התקווה" להמנון הלאומי, וב – 2018 נקבע מעמדה של "התקווה" כהמנון לאומי בחוק יסוד.
ברכות למאי ליום הולדתה. מאי, כתצפיתנית בצה״ל מעוררת את כל רגשות הגאוה שלנו. ואת מירב הערכתנו. אנחנו בטוחים שגם במסגרת הזאת תמצאי את ההנאה והסיפוק, ותיזכרי גם לפעמים בנו. ואנחנו… ולא רק הוריך נהיה תמיד בשבילך. אוהבים אותך ומחבקים אותך! אמנם מרחוק, אבל חזק מכל המשפחה ובייחוד מאתנו הסבים!
ולנינה בת השנה!
נינה- הנינה המדהימה, שהעין לא תשבע מלהביט בך, וממש מסקרן לדמיין איך תצמחי ותפרחי לאורך השנים. שמחת כולנו ביום הולדתך הראשון. קבלי את כל גשם הנישוקים, החיבוקים והנשנושים- כי אי אפשר בלעדיהם.
מאתנו הסבים-רבים.
"שבוע טוב"!
שבועטוב 