"ככל שנודה יותר על מה שיש – נבין יותר שיש על מה".
10.5.25 י"ב אייר תשפ"ה
בשבוע שעבר זכרנו את מנחם, מנחם שלח. שלושים שנים חלפו ממותו.
מנחם חברנו הטוב. אזכיר כאן קטע מסיפור שכתבתי על ימיו הקשים.
…"היו לנו שיחות רבות על המוות ומה יהיה אחרי לכתנו. היה בינינו הסכם שמי שימות ראשון הנותר בחיים יספיד אותו. היה לנו שיח איך הלוויותנו ייראו מתוך הבור ופתאום אמר: "אני רוצה בלי הספדים בכלל". ככל שמחלתו גברה כך היה מדבר יותר על המוות הוא ידע בדיוק מה קורה בגופו. היו לנו גם הרבה התלוצצויות וצחוקים סביב הנושא. הרגשתי שחשוב לו לדבר על כך ואני ה"בריא" בינינו, עם כל האי נוחות השתתפתי בדיון וזרמתי אתו. הוא ביקש שעל מצבתו ייכתב "היסטוריון" (בסיפור – "מדען") שאלתי אותו: "איך אדם עסיסי כמוך, יצירתי כמוך אוהב תיאטרון וקולנוע מוזיקה וספרים ובעל משפחה רחבה מתרכז רק במילה אחת "היסטוריון". ראיתי שהוא מתרגז וידעתי שאסור לו להתרגז אז העברתי את נושא השיחה אל מריוס ורגאס יוסה, סופר פרואני אהוב על שנינו ואז, לכמה רגעים חזר הלהט לפניו, תנועות הידיים, הדעתנות תוך ניתוח ופירוש הכתוב וחזר באחת להיות חזק ובריא…
אנחנו זוכרים את מנחם בגעגועים ומרבים לחשוב מה היה אומר היום.
ולפרשת השבוע "תזריע-מצורע". אחרי לידת בן זכר האישה נטמאת לשלושים ושלושה ימים. ככה כתוב. לאחר לידת בת הייתה האישה נטמאת, כפול, לשישים וששה ימים. למה קיים הבדל כה גדול בין לידת בן ללידת בת. משתמע מכך, פשוט שלא לעודד לידת בנות. ידוע שבאותה תקופה, בן היה רצוי יותר מבת ואישה שילדה בן נחשבה למי שהצליחה במילוי תפקידה ולכן היתירו לה כבר אחרי שלושים יום להכין עצמה להולדת בן נוסף. אחרי לידת בת, המשפחה הייתה צריכה לבדוק אם לידת הבת היא טעות של הטבע ולחשוב למה, מה ואיך לתקן, לכן עדיף לחכות עוד שלושים יום. הכוונה הייתה ליצור מצב של פחות הריונות לאשה יולדת בנות, כדי לצמצם את עוגמת הנפש של האב שבימינו נקרא 'אבו-אל בנאת'. וציטוט: רחל (אמנו) אמרה: "הבה לי בנים, ואם אין, מתה אנוכי". בשום מקום בתנ"ך לא תמצאו את המשפט: "הבה לי (גם) בנות!".
ולברכות: לניר ניני ליום הולדתה, משוש לבנו ושמחתנו! ואהובה עלינו כל כך! נהנים להקשיב לך, לראותך הופכת לדעתנית כל כך, ולצפות ביופייך. אנחנו מרגישים שאת איתנו בדרכך המיוחדת, של חום ואהבה שרק חיבוק יודע להסבירה. שתהיי מאושרת, שתרווי נחת עם ההורים , האחים וכל המשפחה וגם אתנו. מחבקים ואוהבים!!
וגם- ברכות על רשיון הנהיגה והצלחה בבחינה!
ולמור, מור ועידן! ברוך שובכם המיוחל כבר כמעט שנה אלינו, לביתנו. זה לא סוד שמאוד, מאוד התגעגענו. האמת, חסרת לנו עם דמותך התוססת, היודעת להביע, ברצינות וגם בצחוקים. תן לנו קצת לספוג אותך בטרם תעוף לחפש משהו חדש, יפה, מרתק… כמה שאנחנו מאושרים לראותך, לראותכם!
ברכות גם לרומי שזכתה עם קבוצתה ממכבי חיפה בגביע המדינה בכדורגל. הישג אדיר!
"שבועטוב"!
שבועטוב 