"ככל שנודה יותר על היש – נבין יותר שיש על מה".
28.6.25 ב' תמוז תשפ"ה
שלחה לי מיכל שמאי (בערב שבת ה- 21.6 ):
נמאס לי להיות 'עם כלביא'! רוצה להיות 'עם כלביאה' המגנה על גוריה ולא אברהם שהיה מוכן להקריב את בנו. הייתי רוצה להיות האיל שיוצא מביו השיחים ומונע את הקורבן ונאבקת עם אברהם שרצה להקריבו "במקום". הייתי רוצה להיות היונה שמשקשקת בכנפיה ודורשת שלום. תאמרו לי שאני תמימה? לא! אני פשוט מפרידה בין מלחמות לצורך הגנה לבין מלחמות שממשיכים בהן ללא צורך… ראה עזה, ומקווה שלא יתפתח כך עם איראן. מתגעגעת לבן גוריון (לא הייתי מפאיניקית), לרבין (לא הייתי מ"אחדות העבודה") ואפילו למשה דיין ( שגנב עתיקות אבל לא את ההווה והעתיד של כולנו). שבת שקטה בה יימשך המאבק להחזרת החטופים ולסיום בעזה. עד כאן דברי מיכל. ככלל, מי שרוצה שאפרסם במסגרת זו מה שכתב, שישלח!
ולפרשת השבוע פרשת "קורח". "ויקח קורח בן יצהר בן קהת בן לוי (השבט) ודותן ואבירם בני אליאב בני ראובן (השבט) ויקהלו על משה ועל אהרון ויאמרו אליהם. רב לכם – כי כל העדה כולם קדושים ומדוע תתנשאו על קהל אדוני". במילים אחרות הם תובעים "דמוקרטיה"! ומתריסים: "מי בחר בך להיות מנהיג , ומי בחר בך להיות כהן גדול ומי בחר בכוהנים לעשות את עבודת הקודש? משה לא מצליח להרגיע אותם ואלוהים בא לעזרתו פוער את פי האדמה שבולעת אותם. לפעמים אני חושב מה היה קורה לעם ישראל אם המרד של קורח ועדתו היה מצליח, ומשה ואהרון היו מודחים. דבר אחד אני משער שהיה קורה, עם ישראל היה עושה יו-טרן וחוזר למצריים לדגה, לבשר ולקישואים. נחשוב רגע למה חסר לקורח ה'שלטון'?, הוא היה איש עשיר (שהתעשר, כשיוסף נתן לו את המפתחות למחסני התבואה של מצריים). הוא התקשה להשלים שמשה לא כיבד אותו, ה'טייקון'!, ולא נתן לו חלק בניהול המסע במדבר . ולמה הוא היה צריך את ה'כבוד' הזה? איש חכם היה קורח, הוא היה האדם הראשון שניסה לחבר בין הון ושלטון, שמשמעו הוא ש'בעל המאה הוא גם בעל הדעה'. זה לא ניתן לו, כי, משה, היה מספיק חכם כדי למנוע זאת ובעזרת 'אלוהים' חיסל אותו, את אנשיו ואת רעיונותיו.
ביקשתי מרעיה שיר מתאים לימינו אלה, למדינה שלנו, והיא הציעה לי שיר שכתב עלי מוהר:
עוד לא הגענו
קוראים לך היפה והנשכחת, שרים לך לפעמים ועוד איך
יושב לי על חופך אל מול המים, רוצה לשמוח בך לא לאבדך.
עליך אני שר אם טוב או רע לי, ונחמה למצוא לך – מנסה.
ובך אני נשאר את יחידה לי, כי אין לי, אין אחרת במקומך.
בים החדשות את נעלמת, קשה להכירך בין גל לגל.
פנייך מתעוותים בטלוויזיה, ברדיו, ברחוב ובקהל.
בלהט וחמה את משתרכת, וריב עיקש נועץ בך להבו
ועם אשר התחיל ללכת עדיין לא יודע אם יבוא.
לא, עוד לא הגענו, לפעמים קשה קצת להזיז,
לא, עוד לא הגענו, בואו ננסה, בואו נעיז.
"שבועטוב"!
שבועטוב 