"ככל שנודה יותר על מה שיש – נבין יותר שיש על מה".
5.7.25 ט' תמוז תשפ"ה
החברה הישראלית מצויה במחלוקות קשות, כמו על המלחמה בעזה ושחרור החטופים, כמו קידום המהפך המשפטי/משטרי, חוק הגיוס ועוד מחלוקות, שיצרו שני מחנות גדולים בעם (כחצי עם) מחנה השלטון מול מחנה העם, התגלו תופעות של שנאה, של תיעוב והכל תחת הסיסמה: אחדות העם!
תראו למה מביאה מחלוקת. אנחנו מכירים שני סוגי מחלוקות בדברי ימי עמנו. האחת קשורה ל'פרשת קורח' ועדתו, כשה״מרד״ נגד מנהיגותם של משה ואהרון, נחשב בעיני רבים כמחלוקת הרסנית , המוגדרת כמחלוקת 'שלא לשם שמיים' והשנייה המחלוקת בין בית הלל ובית שמאי המכונה מחלוקת 'לשם שמיים'. ההבדל הוא כמובן בדרך בה יש לנהל מחלוקות האם בדרך של כללי נימוס, דיבור ראוי, הקשבה, סובלנות, כיבוד הדעה האחרת. מול הגישה : "אני אמרתי", "רק כך", "עד כאן", המביאה עד לנקיטה בחרם/החרמה. זה סוג מחלוקת שאינה בת גישור, או כמו שנאמר בתורתנו שאינה 'לשם שמיים'. אחת הדוגמאות בתולדות עם ישראל, ויש הרבה היא המחלוקת שהחלה "לשם שמיים" ונסתיימה "שלא לשם שמיים", והביאה לתנועת "הקראים"– זרם שממש התנתק מהיהדות על גווניה, שאינו מקבל שום סמכות רבנית ולא את פרשנות חז"ל (תורה שבעל-פה) ומחויבים רק לפרשנות משלהם בלבד דברי המקרא (המכונה: תורה שבכתב). מתוך כך הפכו את השבת ליום קודר, ללא אור ושמחה. הנשים לא מדליקות נרות שבת ואין מאירים ומחממים את הבתים בשבת. יושבים בחושך ואוכלים מאכלים קרים, אינם בוצעים את הלחם מחשש עשיית מלאכה. אינם מציעים את המיטה ואינם מקיימים יחסי אישות. הקראים הקיצוניים מפרשים ש"אסור שאש של יהודי תבער בשבת אפילו הודלקה מבעוד יום. כי אלה הם מצוות 'דברי המקרא' (תורה שבכתב). זו דוגמה מאוד קיצונית למחלוקת, המחלוקות שהיו לנו ביחס ל'ברית המועצות', או 'ההתנגדות ל'בחינות בגרות' בשעתו, ההתנגדות לעבודה שכירה וכד', התנהלו בנוסח מחלוקות 'לשם שמיים'. אבל גם במקומנו קיימות מחלוקות 'על-סף', כשאני רואה ומקשיב, למשל, לדיונים בשיחה על 'פרנסה ועבודה', שבהן נשמעים ביטויים קשים כלפי הצד ׳שכנגד'. ביטויים, שלפני שנים לא היינו סובלים אותם ומגיבים עליהם. נדמה לי שאין הקשבה ופתיחות, שזו כבר מחלוקת 'שאינה לשם שמיים' זו מלחמת אינטרסים (אישיים) מנוגדים. כשיש מחלוקות קשות מרבים לדבר על "אחדות"! שפירושה גם ויתורים ופשרות וכשאין נכונות כזו, משמע, רוצים שליטה מוחלטת! לשלוט! כך זה בניהול מחלוקות קטנות וחמור מזה במחלוקות הגדולות הלאומיות. אבל, בחיים, אין ברירה, מחלוקות צריך לדעת ליישב.
השבוע, ספיר נכדנו מס' 5 יצא לראות עולם. ספיר, אחרי מכינה וחצי, אחרי שירות בצבא, שירות בקבע ושנתיים 'בית' בהן עבד/עסק בחינוך של חניכי י"א-י"ב ב"שומריה", והוא רגע לפני תחילת לימודיו. זו דוגמה חיובית לכל בן קיבוץ, שילוב בין המחויבות הקיבוצית לרצון האישי. תלווה אותך ברכתנו ואיחולנו שתגלה עולמות, שתראה דברים, תספוג חוויות, תכיר אנשים אחרים, תקשיב לבני האדם, לשירתם ולתופעות הטבע, ותיהנה ככל שתוכל בתקופה הקצרה שקבעת לך. ברכתנו, מוכרת לך מהשלט הניצב בכל שער בסיס צבאי (כך היה בזמננו): "צאתך לשלום ובואך בשלום"!
צילום: רעיה
"שבועטוב"!
שבועטוב 