"ככל שנודה יותר על מה שיש – נבין יותר שיש על מה".
23.8.25 כ"ט אב תשפ"ה
נפתח בשירו של אהרון שבתאי:
במקום משה,
במקום אברהם,
במקום בודהא,
במקום ישו,
במקום סוקרטס,
במקום טולסטוי,
במקום סבתי שרה,
במקום אחי יעקב,
במקום טניה,
במקום אדון סואן,
במקום הדגל הכחול לבן,
הדגל האדום,
במקום ההמנון, 'התקוה',
במקום פריז,
במקום התנ"ך,
במקום כדור הארץ,
במקום, במקום הכל,
אני רואה ביום,
רואה בלילה,
רואה בחלום, בהקיץ,
במטה, במקלחת, בכבישים,
בחנויות, בתל אביב, בירושלים,
רק את הפנים
רק את פניה
של עינב צנגאוקר
פרשת "עקב", הפרק השלישי בנאום הפרדה של משה מהעם. עוררה בי מחשבות. הפעם הדגש הוא על הפנייה לזיכרון על מה שעבר העם. משה אומר: "זכור תזכור את אשר עשה ה' לפרעה ולכל מצריים", "וזכרת את כל הדרך אשר הוליכך אלוהיך 40 שנה במדבר", ומתריע: "זכור ואל תשכח"! ומדגיש: "הישמר לך בל תשכח". משה מתאר מנגנון של עושר ונכסים בארץ, שעלולים לגרום לאדם להתבלבל וכך גם מפני "גאוותו" שבאה מהשפע וריבוי השלווה, תהא הסיבה להשכיח את העבר. ובעקבות פרשת 'עקב': כבר שנים שאני מנסה להזכיר לנו, לבנינו ולבני בנינו את מה שאירע כאן אצלנו, בבתינו, לפני לא הרבה שנים (רק 100) וההתייחסות לכך מעטה מדי. אני לא מוותר. בעקבות פרשת השבוע חשבתי על ההווה, שבתוקף המילה "שינוי", אפשר לחשוב או להגיד: " לא חשוב מה היה פעם העיקר זה לחיות טוב היום". לא פעם אנחנו זוכים לשמוע את הביטוי בזכות "עמל כפיים" הגענו הלום… ואני תמה, האם לא צריך, לשנות את המילה זכות למילה חובה. אולי בשינוי המילה הזה אפשר להסביר את השוני בגישה לחיים בקיבוץ הקיים בין הדורות. אני לא זוכר שום מצב שבו חיינו על 'זכויות' ואני כן זוכר, שחיינו על 'חובות' ערכיים שנבעו מהרעיון של חיים בקיבוץ, של האידיאה. הקשר בין החברים היה על בסיס טיפוח הרעיון המשותף, שיצר סולידריות מיוחדת במעשה היומיומי. זה היה המניע המרכזי בהנעת החיים שלנו. הבנו, שאם לא אנחנו אז אין מי שיעשה. זה דרש הרבה ויתורים אישיים וחברתיים, שהיום אינם עולים על הדעת.
והנה, הוקם צוות תקשורת שאפילו העביר סקר. אי אפשר להתנגד לכך אבל הבנתי שמדובר ב'שיפורים' טכנולוגים בתקשורת בין המוסדות לחברים, אך לא על צעדים לשיפור התקשורת הבין אישית בין החברים. (שמחתי שראיתי ניצני יוזמה של מפגשים חברתיים אחרים). לפני הכל, יש להתייחס לשיחת הקיבוץ, שבה נוצרות הזדמנויות אמת לקשר לא פורמלי, וגם שותפות בגיבוש החלטות. הכי משמעותי זה לחדש ולרענן את המוסד החשוב הזה, שכבר מזמן אינו כזה. למשל, לשנות את שעת השיחה לשעה אחרת, ל – 15.30 – 17.00. שיאפשר השתתפות רבה יותר. כשהצעתי את ההצעה הזו לפני כעשר שנים שללו אותה במילים: לא יתכן, זה על חשבון העבודה. אבל היום, כל הישיבות הן לא על חשבון שעות העבודה? אז אם חושבים, כמוני, שהשיחה היא כל כך חשובה , אז לא שווה לנסות? כשאמרתי את זה לחבר והוספתי וכך גם לאירועי תרבות, הגיב: "בשביל זה לצאת מהבית (דירה) שלי?" לדעתי, התקשורת בין החברים קשורה בטיפוח הרעיון המשותף שבינינו, שאבד, ולכן מנסים לרתום את הטכנולוגיה שתושיע! היא יכולה לעזור, אבל לא לייצר. אני יודע שיש שיגידו "מה הוא מבלבל לנו את המוח, שייתן לחיות! ולא יטריד" אבל כדאי לחשוב על זה.
ולברכות: ברכות וחיבוק ענק לתימור ליום הולדתו. ככל שהוא רחוק פיזית כך הוא קרוב נפשית אלינו ואני מודה לו על ההתעניינות, על הדאגה והדברים שהוא אומר ומספר. מה נאחל לך? המון שמחה ואושר במשפחתך, עם ג'ני וארבעת המופלאים: אן, מאי, לי ותום. הרבה סיפוק בחייך ובריאות! גם. לרעותי! המקרינה לנו שמחה, המשדרת חיבוק חם, מנתבת אהבה, שאנחנו כל כך שמחים לבואה למשפחתנו ושהביאה לנו את נינה. מה נאחל לך? ראשית, שנזכה בעוד נינה או נין, באהבה גדולה עם יהב, בשמחה ואושר עם כל המשפחה הגדולה ושתמצאי את דרכך הפעילה בקיבוץ שלנו.
"שבועטוב"!
שבועטוב 