"ככל שנודה יותר על מה שיש – נבין יותר שיש על מה״
30.8.25 ו' אלול תשפ"ה
130 תלמידים יושבים בכיתה, מתוכם אנחנו שלושה שאינם חובשים כיפה. המרצה נכנס מבחין בנו, פותח את תיקו ומוציא כיפות מנייר, נותן לנו ומעיר: "למה כל שיעור התמונה הזאת חוזרת?" נעמד ליד דוכנו ואומר: "היום כשנדון בפרשת "ראה" נפתח בשאלה: " למה בעניין היצרים והדחפים החייתיים נוהגת הפרשה בוותרנות ובעניין 'עבודה זרה' אינה סובלת שום פשרות, למה אחד העקרונות ביהדות הוא לא להעמיד את היצרים הטבועים באדם במבחן, לא לצאת נגד יצר לב האדם, כיון שהתורה יודעת שהדחף הגופני מול האיסור ההלכתי יגרום קרע בנפש האדם. העיקר הוא ללכת ללא פשרות נגד עבודה זרה, נגד עבודת אלילים. משה אומר לעם: "אתם יורשים אותם (את עממי הארץ) וניתצתם את מזבחותם, ושברתם את מצבותם, ופסילי אלוהיהם תגדעון ואבדתם את שמם מן המקום ההוא". "כל הקטע הזה נאמר" סיכם, "כיון שזו מלחמת התורה על סילוק הגשמיות מדמותו של אלוהים, על כך שאלוהים הוא דמות "מופשטת", שהתורה נלחמת בדחפים של בני האדם לשוות לאלוהים צורה 'חומרית' כשהם מפנים אליו את אמונתם באמצעות התפילות שלהם". כשאמרתי את דעתי, שאחרי מחשבה "מרקסיסטית" כמו שלימדו אותנו, כל הנאמר כאן נכתב רק כדי לחזק את מעמד וסמכות הכוהנים (ומאוחר יותר הנזירים) בקרב העם, החלה הסערה, בינינו, התלמידים. כשנרגענו, המרצה התעלם מהוויכוח שהיה, חייך ואמר: פרשת "ראה" מתחילה: "ראה, אנוכי נותן לפניכם– היום את הברכה והקללה. הברכה אשר תשמרו אל מצוות אלוהיכם, והקללה אם לא תשמרו אל מצוות אלוהיכם וסרתם מן הדרך… ללכת אחר אלוהים אחרים אשר לא ידעתם". הר גריזים הוא הר הברכה והר עיבל הוא הר הקללה ושניהם צופים על שכם ללמדנו שהטוב והרע עליהם דיברתי, ניצבים זה מול זה גם בגופו של כל אדם". הוא ירד מדוכנו, אסף את ניירותיו ומבלי להפנות מבט אלינו, ציבור תלמידיו, יצא מהכיתה ולא נשאר לשוחח עם המעוניינים כדרכו תמיד. אולי בגלל זה אני זוכר את השיעור על פרשת "ראה".
שם החודש 'אלול' לקוח משם החודש הבבלי 'אולול' שמשמעו 'לטהר'. ציון טיהור מקדש בבלי, מאוד התאים למסורת ישראל. שם החודש מוזכר לראשונה בספר נחמיה. "בעשרים וחמישה לאלול" הושלמה החומה. למרות שהשם אלול אינו שם עברי, 'קדמונינו' ייחסו לו משמעות וכתרו לו כמה ראשי תיבות שהמפורסמים שבהם: "אני לדודי ודודי לי" ו"איש לרעהו ומתנות לאביונים" הראשון מתייחס לקשר המיוחד של עם ישראל עם אלוהיו והשני את האחריות ליצור קשר בין בני האדם. אלול הוא חודש ה'סליחות'. אהבתי את תיאור האירוע משכונת 'נחלאות' בירושלים מצוטט מספרה של דליה מרקס "בזמן" : ״…רוח קרירה של לפני עלות השחר נושבת על מטושטשי שינה שתמה מוקדם מדי. מעילים נרכסים בצמרמורת של קור, הצטופפות ב'עזרת הנשים' הקטנטנה, ריחה של אגודת עלי הנענע שביד השמש הזקן, סבלן ורחום כלפי גדודי התלמידים והתלמידות שבאים לטעום את טעם ה'סליחות'. טעם של תה 'שיבא' חם בכוס זכוכית שמזגה מתפללת, מטפחת לראשה, נחמה לגרון מכווץ בשחר של סתיו ירושלמי. מגעה של הפיתה החמה מהמאפיה, טעם הזעתר… זיכרון הסליחות, השעה הלא שגרתית והטקס המסתורי, שימרה אותו כחוויה גדולה. וזהו, אפשר לחזור הבייתה לישון. אחרי ה"סליחות" אין בית ספר, וכך שנה אחר שנה…״
השבוע, התחלנו להיפרד מחברי נחל עוז, החוזרים לביתם. כמעט שנתיים שהם חיים בינינו. מי צריך לומר תודה למי? אני חושב שלשהותם אצלנו, עוד תהיינה השלכות בשנים הקרובות. גם אצלם. יחד איתם מחכים לרוגע שיבוא עם שובו של עמרי. אנחנו מאחלים להם חיים תקינים בביטחון ובשמחה, שיחזור השקט הטוב, המאפשר יצירתיות ונורמליות.
השבוע תיפתח שנת הלימודים תשפ"ו ברכותנו ואיחולינו לשנה מוצלחת לכל נכדינו ונינותינו לשנה החדשה שתבוא עליכן/ם: לניר בי"ב, לגלי בכיתה י', ללי בכיתה ט', לרומי ברכה מיוחדת בעוברה בית ספר מ'פלגים' ל'מגידו' ועלייתה לכיתה ז', לתומי לכתה ו', לשני לכיתה ד', לתומר לכיתה ג', ליהלי בגן 'זית', לקרני בגנון 'אגוז' ולנינה בפעוטון הכתום. לכולכם חיבוק אוהב ואיחולים לשנה מעניינת ונעימה, שתרבו בה דעת והנאה!!!
"שבועטוב"!
שבועטוב 