"ככל שנודה יותר על מה שיש – נבין יותר שיש על מה"
27.9.25 ה' תשרי תשפ"ו
עוד קצת על 'ראש השנה':
השאלה מתי 'ראש השנה' בתורה, היא חידתית במידה מסוימת. אומרים שהחודש הראשון הוא חודש ניסן ותשרי הוא החודש השביעי. אז למה חוגגים את ראש השנה בראשון לחודש השביעי? המחלוקת בשאלה זו נעוצה בתרבות הבבלית. בבבל, בחלק מהערים היו חוגגים את ראש השנה בזמן האסיף בחודש תשרי, ובחלק אחר מהערים חגגו את החג בחודש ניסן שבו מתחילה הפריחה וזה בא לביטוי גם בשמות החודשים: 'ניסן' הוא 'ניצן', שבראשית הפריחה. החלק השני, רואה את תחילת השנה בתחילת האסיף בחודש תשרי שנגזר מהמילה הבבלית 'תשריתו' שפירושה 'התחלה'. עניין נוסף והוא "התרועה" (מה שהיום קוראים תקיעה בשופר) "ובחודש השביעי באחד בחודש" כתוב בספר 'במדבר', "מקרא קודש יהיה לכם, כל מלאכת עבודה לא תעשו, יום תרועה יהיה לכם". התרועה מבטאת 'ציפיה ובקשה לישועה'. חשיבותו של 'יום התרועה' לקוח אף הוא מהתרבות הבבלית, מהמסורת האומרת שיום ראש השנה בחודש תשרי הוא גם יום חריצת גורלות לבני האדם על ידי האלים וכנראה שגם בני ישראל הקדומים ראו את 'יום התרועה' ככזה. נוסיף גם שעונת תשרי אינה רק אסיף היא גם ערב תחילת עונת הגשמים שבה ניתן ביטוי לחרדת החקלאים איך יעלה היבול בשנה החדשה.
ערב ראש השנה, רגעים שאני מתגעגע אליהם:
אור אחרון של יום, של שנה, מתאספים ברחבת חדר האוכל לארוחת החג. כולם, איש אינו נעדר, כולם בחולצות לבנות, בבגדי חג. מחייכים זה אל זה, שמחים זה אל זה, מברכים זה את זה ב"שנה טובה", טופחים על הכתף, לוחצים ידיים. חשים את הקירבה בינינו, את החברות הטובה. בערב ראש השנה נשכחים לרגע הריבים, הויכוחים, השנאות והקנאות. רגע, שבו כולנו יחד מאמינים בטוב שתביא עלינו השנה החדשה שנפתחת. חדר האוכל המקושט מקבל את פנינו, הארוחה החגיגית ולאחריה המסיבה גרמו להתרוממות רוח ותחושת 'צדקת הדרך'! אל האווירה הזו אני מתגעגע.
"שבועטוב"!
שבועטוב 