"ככל שנודה יותר על מה שיש – נבין יותר שיש על מה".
25.10.25 ג' חשוון תשפ"ו
"…ולכל היד החזקה ולכל המורא הגדול אשר עשה משה לעיני כל ישראל", זה הפסוק האחרון של התורה וכבר אנחנו מתחילים ב"בראשית ברא אלוהים את השמיים ואת הארץ" הפסוק הראשון של התורה, ספר החיים היהודי. לדעתי. שיבת החטופים לביתם, שחל יחד עם סיום הקריאה השנתית בתורה, פותח חשבון נפש לחטופים, לכל פרט ופרט, ולעם כולו. ואולי נסתפק בכך שנהיה השנה עם שמח, לא רק בשובם ביום חג, אלא גם בחיים עצמם.
ולפרק הראשון, העוסק בבריאת העולם: העולם נברא באמירה. המשפט ההמשך ל"בראשית ברא…" הוא "והארץ הייתה תוהו ובוהו, וחושך על פני תהום…" ויאמר אלוהים : "יהי אור ויהי אור. ואחר כך אמר" "תדשא הארץ דשא עשב" והארץ הצמיחה דשא וכן הלאה. מתי התקלקלה הנוסחה? כשנברא האדם בצלם אלוהים. ופתאום אותו אדם וחווה, כפויי הטובה, שחיו בגן העדן וצריכים להיות הכי מאושרים, קמו ואמרו: "לא רק נשמע", גם "נעשה"! קמו ועשו! דבר ראשון גנבו את הדעת מעץ הדעת ואז גורשו/ברחו מגן העדן: זה היה החטא הראשון, ובהמשך הרצח הראשון והשחיתות המוסרית והאלימות שפשתה בכל. אלוהים נחרד מיצירתו ומחליט להשמיד את הרוע. בפרשה הבאה נספר איך ומה עשה לשם כך, על המבול שהוריד על הארץ ועל תיבת נח.
השבוע חנכנו ב'חברותא' את סרטנו (מושקו ושלי) הרביעי "הצלמות הראשונות" זה סרט שונה מקודמיו בתכניו אך מתאר נשים שחייהן בקיבוץ היו מאוד שלמות עם רעיון החיים הקיבוציים, ומקומן בסדר העדיפויות שלהן, וזה בא לביטוי בסרט. כמו שמתי אמר: "הן צילמו את הכלל הגדול, את חברי הקיבוץ וילדיו את נופיו, את החיים בו". השבוע חשבתי איך הן וכלל החברים בתקופה ההיא, היו מתייחסים לכך שלחברי קיבוץ יש בתים פרטיים בקפריסין או בפורטוגל, הן אפילו לא היו שואלים אם יש הכנסה פרטית מכך, או האם זה רק "מעון קיץ", הם לא היו אומרים: "מה אכפת לך שיש להם" (חיה ותן לחיות) ויש החושבים כך היום, אלא, שזו פגיעה ביסודות החיים שלנו, באורחות החיים, בשוויון, ככל שאפשר, בינינו. קטונתי מלבקש הסברים על מעשים אלה, אבל אני תמה מה מתרחש בראש, במחשבות של ה'מעמד החדש' הזה ואיך זה 'מסתדר' עם היומיום שלנו. מה שלי ולבני דורי היה מובן מאליו, כבר, כנראה, לא מובן. האם עד כדי כך אני 'מעופף'?
ולסיום ברכות ואיחולים לצעיר ילדנו, לשיר, ביום הולדתו. כשמלאו לי 60 שנים וחשבתי שמתחיל ה'סוף', כתבתי לכל אחד מכם ילדי קטע ואצטט ממה שכתבתי לשיר: "בני, שיר, אתה נולדת לתוך עצב גדול על שי שהלך מאיתנו ושמך מעיד. ואני מבקש – אל תגדל יותר. תישאר בקן, תמשיך להיות כזה חמוד, קשוב, ותהיה יותר קרוב אלי/נו…" האמת, כל מה שכתבתי לך אז, מתאים גם היום. נאחל לך שתהיה בריא (קודם כל) שמח, מאושר עם קרן וילדיכם גלי, רומי ושני, ועם כל המשפחה הגדולה שלך. חיבוק אוהב ענק! מהוריך!
"שבועטוב"!
שבועטוב 