"ככל שנודה יותר על מה שיש- נבין יותר שיש על מה".
3.1.26 י"ד טבת תשפ"ו
כל שנה, תוך קריאת 'פרשת 'וייגש"' המרתקת, נשכח מאתנו לשאול: "אם יוסף היה כזה צדיק, כזה הגון, כזה מוכשר והגיע לאן שהגיע, איך זה שלא מצא לנכון במשך עשרים שנים להעביר מסר לאביו האבל עליו, ולהרגיעו שהוא "חי, נושם ובועט'"? תשובה אחת ועוד שלוש תשובות אפשריות שלי:
1. ראשית, תשובת הרמב"ן: הוא לא התקשר כדי שחלומותיו יתגשמו!
למשל, חלומו, שאחיו ישתחוו לו אפיים ארצה, התגשם מהר מאוד
2. לא התקשר כי לא רצה לבייש את אחיו בפני אביו/הם
3. בעת שנמכר, נשבע לאחיו שלא יגלה לאיש שהוא חי
4. הוא חשש שאביו היה שותף למכירתו
ובכל זאת האהבה הגדולה המתוארת של יעקב ליוסף ושל יוסף לאביו מותירה אותנו בסימן שאלה גדול.
ינואר 2026, שנה אזרחית חדשה מתחילה. הסילבסטר מאחורינו ואפשר להתפנות לאירוע המרכזי של החודש שהוא עבורי "יום הולדת לקיבוץ", לכבודו, אקדיש כל שבוע עד ה"21", קטע היסטורי למי שלא מכיר, או שכח. ואתחיל בסיפורו של בן קיבוץ. השבוע ציינו את יום הולדתו ה – 100 של מיכה לין, ואספר קצת עליו.
מיכה, הוא הבן השמיני של הקיבוץ, (אני הבן ה-38) היה הילד היחידי בו עסקה שיחת הקיבוץ עוד בטרם נולד. והנושא היה: "האם אפשר שיהיה ילד שני למשפחה בתנאי החיים שלנו?" (נהלל 1924). למרות שלא היה בפלמ"ח הוא היה עבורנו, הילדים, הפלמ"חניק האולטימטיבי. בהופעתו החיצונית, (החולצה הרקומה, הכאפייה, החרבות..), בדיבורו, גם בערבית, בשירה ובנגינה (הקזבק!). הפציעה הקשה בקרבות, רק הוסיפה, בעינינו, הילה לדמותו. הוא היה אחד מהאנשים היצירתיים שהכרתי, כשחזר מי"ב בניר דוד הקים את ענף המדגה שנסגר מחוסר מים, ואז הקים את ה"פחחיה" אחר כך היה בין מייסדי תמה. משם פנה לעסקי התרבות המקומית והקיבוצית כללית, ביים כתב והפיק מופעים בקיבוצים לציון יובלות, עם חרמונה, ויחד הקימו את להקת המחול הקיבוצית. כשהחליט לסיים בכך, פנה ל"עתיקות". שנים היה קם עם שחר לפלחה וממנה פנה לחפירות, לחשיפת "גבע פרשים" ולכתיבת הספר אודותיה. כשנאלץ להפסיק, ייסד את ענף ה'מיכהבוס' להסעות ברחבי הקיבוץ, והשקיע את כולו ביצירת ליקר "הדודאים", מגידול הצמחים ועד להפקת הליקר ביקב. לצד כל זאת פיתח בהר המוזאיקה פינת חמד. במרכז כל עשייתו, הייתה תמיד המשפחה! הייתה חרמונה היו רונן ותמיר ובא אביב. לפני כמה שנים ביקשו אותי להצביע על בן מבני הקיבוץ הראשונים שדמותו מאפיינת את משמר העמק. עבורי, מיכה הוא הדמות הזו, שידו הייתה בכל, בעבודה הפיזית הקשה, בהקמת תמה, בחיי התרבות, ביצירתיות אישית, בחברות הטובה, ובאהבתו את הקיבוץ. מאוד. אהבתי אותו בשל מה שהיה בו, הפשטות והעומק, המבט בגובה העיניים, הקריצה, החביבות ונועם דרכיו.
בשבוע של חנוכה זכינו ליוזמה מיוחדת של הבעת תודה בפומבי לחברים על… תחילה על גבי לוח המודעות והתפשטה גם ל"מקומי". אני מברך על היוזמה אך מקווה (לא סותר) שנאמר ונברך ב"שלום" זה את זה יומ-יום. יותר אמיתי.
פתחנו ב'סילבסטר' אבל הסילבסטר האמיתי שלנו הוא יום הולדתו של ירון! מאחלים לו לממש את כל מה שיבחר, שימשיך לרוות נחת ממשפחתו ההולכת וגדלה בשנים, בחוכמה וביופי! מודים לך, בהזדמנות זו על כל מה שאתה עושה בשבילנו, ומבלי להרבות מילים, בהזדמנות זו לומר: פשוט אוהבים אותך!!!
"שבועטוב"!
שבועטוב 