ככל שנודה יותר על מה שיש – נבין יותר שיש על מה
4.4.26 י"ז ניסן תשפ"ו
שני אירועים מכוננים ב"שבועטוב" זה: פסח (לאומי)והרביעי באפריל (מקומי).
ליל הסדר תשע"ז (1977) היה עבורי ערב מיוחד. זו הפעם הראשונה שאני אב הסדר אחרי 40 שנה שאבי, בן-עמי, כיהן כאב הסדר. וכך כתבתי לקראת כניסתי להיכל:
ליל הסדר תשע"ז- "החודש הזה לכם ראש חודשים", כך אנו פותחים את הקריאה בהגדה של פסח. בלילה הזה כולנו מעלים על נס את יציאת מצרים. את היציאה מעבדות לחירות, היותנו לעם בן חורין, לאדם חופשי. ההגדה הראשונה המצויה בידינו נתגלתה אצל הרב סעדיה גאון במאה העשירית. עם המצאת הדפוס יצאו לאור כ- 5500 הגדות שונות בצורתן ואפילו בתוכנן, אך בבסיסן עומדת אותה הגדה. דור הורים מספר לדור בניו איך נהיינו לעם. דור מוסר ודור מקבל. לאורך דורות רבים מאוד. למטרה זו נועד "ליל הסדר" שכולו הגדה. החל מ- 4 קושיות, מ- 4 הבנים: החכם, הרשע, התם וזה שאינו יודע לשאול, מ'ארמי עובד אבי' המגדיר את היותנו עם נוודים ואיך חיינו בין העמים, ועד 'פסח', 'מצה' ו'מרור' שהם דרשות קצרות על פסוקים מהתורה המתארים את יציאת מצרים. במשך השנים צורפו שירים ופזמונים ונוסחים היתוליים- אולי כדי לקרב את הילדים לסיפור ההגדה… אך במרכזה תמיד עומד המסר של יציאה מעבדות לחירות. בהכרזה "היום הייתם לעם" מסתיים הקטע הפותח את קריאת ההגדה.
חלפו 49 שנים מאז ולא הייתי משנה אף מילה ממה שכתבתי אז. והיום? עדיין במאבק על היותנו עם החי במולדתו. לנו יש גם אירוע מכונן משלנו , ה-4.4 שחל היום. ה-4.4.1948 הוא אולי לא הגדה, אבל גם עליו אנו מספרים מדור לדור, אבות ואימהות לבנות ולבנים כבר דור רביעי וחמישי: "…ואז ניתך המטח הראשון שהפך את הקומה בה גרנו לשברי חלונות, לחלקי לבנים מתעופפות ועשן אפור מעורב בענני האבק המתחיל להתאבך. אי אפשר היה לנשום, אי אפשר לראות כלום. הפגזים המשיכו לנחות על הבית הגדול, מדי כמה דקות פגז. התחפרנו עמוק יותר תחת המזרונים והשמיכות ונצמדנו אחד לשני… " התיאור זה לא אירע בעוטף עזה, לא בקרית שמונה ולא בצפון, הוא היה כאן, אצלנו בקרבות משמר העמק במלחמת השחרור. ככה זה נראה במלחמות וכל אחד משלם על כך בעיתו. שני סיפורים הסמוכים זה לזה היום, שני סיפורים, אמונה אחת : לחיות בשלום בארצנו.
"שבועטוב"!
שבועטוב 