מלוא החופן ברכות לשהם ביום הולדתה. עבורנו זה יום משמח. שהם היא מלכת הפתיחות, מלכת הדוגריות, מלכת הביטוי של המחשבות והתחושות שלה ומפתיעה אותנו בכך. מלכת ההבעה העצמית כשטוב, וגם שפחות טוב. לאנשים שלא חונכו ברוח זו (לאלה שקוראים בדרך כלל "פולנים") זה פשוט תענוג! שהמיתה, מה נאחל לך רקטוב והמון אהבה מאתנו שתלווה אותך תמיד.
שוב אני חוזר לספורט ולא אתייחס למכבי תל אביב (לא תאמינו שראינו שנינו יחד ורעיה לא חדלה להתלונן שהשעון לא זז בהארכה), אלא ל"מהר לעמק" בה השתתפו מ"טעמינו"- מיה, הדר ולירן. שמענו שהיה קשה עד קשה מאוד ועובדה זו מגבירה את הערכתנו למאמציכם (אצלנו קנה המידה הוא ההשקעה והמאמץ!) כל הכבוד לכם. ועכשיו … למרתון.
פרשת השבוע הייתה "בחוקותי" ממנה טבע ביבי את הביטוי "יתנו, יקבלו – לא יתנו, לא יקבלו" וממנה אנשי החינוך שאבו את הביטוי השגור " המקל והגזר" וכך כתוב בפרשה: אם תעשו את מה שאני אומר (אלוהים) ואת מצוותי תשמרו אז… תזכו לשלווה ושלום. ציטוט: "ונתתי גשמיכם בעיתם, ונתנה הארץ יבולה… וישבתם לבטח בארצכם ונתתי שלום בארץ" אבל אם לא תנהגו כפי שאמרתי, "רע ומר יהיה גורל העם והבאתי עליכם חרב נוקמת נקם ברית". שווה לקרוא את הפרשה רק כדי להיווכח בכמות התוכחות (קללות) שאלוהים יודע. התורה מציגה את שתי האפשרויות הקיימות קבלת הדברים מול הסירוב) אך משאירה את הבחירה בידי האדם. ויש האומרים שהבחירה החופשית היא אחד העקרונות הבסיסיים ביהדות. כשמדברים פוליטיקה זה "יתנו- יקבלו", כשמדברים בחינוך זה "מקל- גזר" אבל בגדול, זו תמיד מרכז המשוואה הזו, עומדת הבחירה החופשית של האדם ושל החברה על כל השלכותיה. החל מהפוליטיקאים (ראו את ההיסטוריה האישית של אולמרט וחבריו לספסל הנאשמים, למשל) עד אחרון התלמידים המפריעים (שמצפצף על הכל), או קבלו נוסח קצת אחר: מצד אחד כל הנוהגים על פי נורמות, הם מובילים ומשפיעים. מצד שני, אלה הסופגים עונשים בשל התנהלותם "הסוררת". אצל שניהם עומדת בבסיס הבחירה החופשית של האדם. בדילמה הזו מסתיימת הקריאה בספר "ויקרא" ואנחנו עוברים לספר "דברים".
ונסיים במשפט השבוע: "אני לא מבין את אלה שלא מדברים על החסרונות של ילדיהם, אילו לילדי היו חסרונות, בטח שהייתי מדבר על כך".
"שבוע טוב"!
שבועטוב 