26.1.19 כ' שבט תשע"ט
השנה, יום הולדת לקיבוץ חל באותו יום עם שני "חגים" נוספים: ט"ו בשבט ו"יום החיבוקים הבין לאומי". יום החיבוקים הוא הזמן לחבק את הטבע, ובהם כלולים "מחבקי העצים". הם לא היפים למיניהם אלא אנשים שרוצים להגביר את הקשר לאדמה באמצעות סדנאות. טענתם המרכזית היא שאדם המתחיל בחיבוק עץ יביא לכך שבסוף גם עץ יחבק אותו.
ולט"ו בשבט. ט"ו בשבט מוזכר לראשונה בתקופת המשנה (200 לספירה) העדויות הראשונות לקיומו של החג הן מהמאה ה- 16. החל בעליית מקובלים מגירוש ספרד ופורטוגל והשתקעותם בצפת. מחולל החג הוא הקבליסט האר"י הקדוש (1534-1572). כשהאירוע המרכזי הוא עריכת "סדר" ט"ו בשבט, שבתחילה נקרא "תיקון" ט"ו בשבט, החג נערך בדוגמת סדר פסח וכולל: שתיית 4 כוסות, קטעים מוקראים מהמדרשים, דברי חכמים, שירי ארץ ישראל וקטעים הכתובים על ידי המסובים. ה"סדר" כולל כמובן אכילת פירות מפרי הארץ ומכיוון שט"ו בשבט חל בחורף מרבים לאכול בו פירות יבשים. כל תכליתו של ה"סדר", הוא תיקון חטאם של אדם וחוה בגן העדן שאכלו מפרי עץ הדעת האסור ולכן מצווים אנו היום לאכול כ- 30 סוגי פירות. המקובלים אומרים שקיימים 3 סוגי פירות: יש פירות שהרע בחוץ והטוב בפנים דוגמת פרי הדר, יש פירות שהרע בפנים והטוב בחוץ דוגמת הזית והתמר ויש סוג פירות שכולם טוב בחוץ ובפנים דוגמת התאנה, התפוח או הצימוקים. ואיך שותים את 4 הכוסות? כוס ראשונה, כולה יין לבן, השנייה יין לבן ומעט יין אדום, השלישית מעט יין לבן והרבה יין אדום והרביעית כולה יין אדום. שהם ביחד עם אכילת הפירות מביאים תיקון מלא לחטא גן העדן. ולחג הקיבוץ: אין זה סוד שזה יום מיוחד עבורי ועבור בני דורי, ואין זה סוד שביום הזה יותר מיום אחר הייתה הרגשת חג לכווולם. אנו נזכרים בקיבוץ שהיה, שהכרת את כולם, שחיית ועשית עם כולם, שיחד עם כולם סיכמת בחגיגיות ב"חג החגים" שנת יצירה עצמית, שנת חיים נוספת לקיבוץ. יש גם געגועים לימים ההם מול הזמן הזה ואביא לכם כמה קטעים מעוררי מחשבה שכתב ידידי שאול קנז מגן שמואל בהומור שלו בחוברת: "של מי הקיבוץ הזה":
פעם ויתרתי על שיחת קיבוץ, קודם ויתרתי על צריכה שיתופית, אחר כך ויתרתי על חברים, בדרך ויתרתי על השמאל, ויתרתי על המאבק לשלום, ויתרתי על זכותי לדעת… ויתרתי על זכותי לשאול, ויתרתי על זכותי לתת, ויתרתי על זכותם לשמוע. ויתרתי לאלה ש"יודעים". ויתרתי לעצמי על עצמי.
כל פעם שנתקלים בבעיה, מישהו נזכר… אולי נעשה סדנה. עושים סדנאות, וכולם מרוצים, כולם הגיעו לרשות הדיבור.
היום הכל ממוחשב ומשוקלל, היום משקיעים בעתיד. העיקר שהסדר נשמר. העיקר שגם היום, כמו פעם, לפי הוותק… אבל… מלהיפך.
להגיד לילדים שלנו שכדאי להם אתנו. להזכיר להם מה עשינו. לכתוב להם מה היינו. לסדר להם, לארגן להם, לתת להם, לעשות להם מסלול, לחלום להם חלום.
דווקא כשהעולם מתחיל להבין שאפשר רק ביחד, החברים ביחד מתכננים את הלחוד.
למרות כל המחשבות הנוגות התופסות אותי לפעמים על כיוון התפתחותו של הקיבוץ, על התנהלותו, על מהותו. אנחנו מאוד אוהבים את הקיבוץ שלנו. גדלנו לחיים אופטימיים, לחיי 'תכלת וקוצים', לחיים של אמונה בדרך, כל יום חול וחג, אני מודה לאלה שהקימו את הקיבוץ הזה. שבנו אותו ושרו:
"למרות הכל נצאה במחול מן הלב נשכיח יום החול.
ואף על פי כן, נרקודה נרנן, חג שמח לנו מי יתן!"
"שבוע טוב"!
שבועטוב 