" זיכרון זה לא רק נוסטלגיה  –  זיכרון זה גם פרספקטיבה"

2.10.21   כ"ו תשרי תשפ"ב     (שנה אחת עשרה)

הפרשה האחרונה בפרשות השבוע היא "וזאת הברכה". משה מסיים את דרכו כמנהיג בברכה לעם העומד להיכנס לארץ ישראל. לא בתסכול, לא בזעם, ולא בכעס אלא באהבה, בחיבוק , בהבנה ובהשלמה מסכם את הדרך שעשה וזו שנותרה לעם לעשות ומברך את שבטי ישראל כולם. משה כבר נח על משכבו על הר נבו ואנחנו שוב מתחילים לקרוא את התורה מהתחלה בספר 'בראשית'.  סיפור בריאת העולם והאנושות. שתים עשר פרשות כלולות בספר המתפרש על פני יותר מאלפיים שנה כשהדגש מושם, לדעתי, דווקא על רגעים ועל הפרטים הקטנים. לדוגמה, מתמקד באברהם שממהר להכניס אורחים לאוהל, ברבקה המשקה גמלים ליד הבאר או ביעקב המברך את ילדיו לפני מותו. אבל תמיד נמצא ב'פרשות' עובדות חדשות, היבטים חדשים, מידע חדש ומתחים חדשים. בשבת קוראים את הפרשה הראשונה בה הכל נברא: השמש והירח, בעלי החיים, העצים, האדם וגם השבת. וכך זה מתחיל: " בראשית ברא אלוהים את השמיים והארץ…
כתב צבי עצמון:
"בראשית ברא אלוהים את המים ואת הארץ.
ויברא אלוהים את הקול ואת הרעם ושריקת הרוח
על פני תהום רבה ורחש מבעית ורעש התוהו.
או אז ברא אלוהים את המילים והשפה,
ויאמר אלוהים: טוב, טוב מאוד,
עכשיו יש תשתית להתחיל במלאכה"

בימים אלה מציינים שלושים שנה לעלייה הרוסית, למיליון+ היהודים ובני זוגם שלא כולם היו בדיוק יהודים, שעלו לארץ ורובם ככולם גם נקלטו בה ותרמו תרומה גדולה בכל תחומי התרבות, הפוליטיקה, הספורט, המדע, ועוד. ולמה אני מציין זאת? כי הייתי שותף לכך. ב- 1987 הייתי חבר במשלחת ליריד הספר במוסקבה. התפקיד המרכזי שלנו, פרט לפעילות בביתן הישראלי,  היה להיפגש עם יהודים, ליצור אתם קשרים, להביא להם ספרים (לקחנו אתנו עשרת אלפים ספרים למטרה זו), שאותם חילקנו במפגשי לילה כשה- k.g.b  מאחורינו בבתיהם. ונוצרו  קשרים. ראינו את הכמיהה שלהם לקשר עם ישראל וכשהשערים נפתחו, כל פעם שהגיע מי מהם לארץ  התבקשנו לבוא כולנו לשדה התעופה לקבלו. באותם ימים ריכזתי, בטרמינולוגיה עכשווית, ניהלתי, את 'ספריית פועלים' כך שלא הייתה לי בעיה להגיע לנתב"ג. באנו לקבל את פניהם של אלו שהכרנו ביריד, הפעילים שבהם, רובם  "אסירי ציון" , הם התקבלו על ידי מאות אנשים וכמו בלוויה (חלילה) או בחתונה (כן ירבו) השתרך תור ארוך ללחוץ את ידם ולהחליף איתם כמה מילים. רק לשיר את 'התקווה' בעוצמה ובהתרגשות  באולם הקבלה בחברתם, כבר מעביר צמרמורת. בעקבות האירועים האלה (והייתי אז מזכיר), יזמתי החלטה שאנחנו נקלוט, במסגרת 'בית ראשון במולדת' עשרה "רוסים", שחלקם חי בינינו כבר כ- 30 שנה. לדעתי זו עלייה מבורכת מאוד למדינה.  אגב, כתוצאה מפעילותי הצנועה, נשלחתי על ידי משרד החוץ עוד שש פעמים לערים שונות בברית המועצות ששינתה את שמה חזרה לרוסיה, להקים במרכז הקהילתי ספריות בשפה העברית בעיקר של הספרות הישראלית אחרי קום המדינה.

אחד החידושים מעתה ואילך יהיה, שכל שבוע אפרסם בו תמונה שרעיה צילמה למען יהיה ה"שבוע טוב" יפה יותר, אופטימי יותר ואקטואלי!

הבשורה המשמחת על חתונתם הצפויה של יהב ורעותי הוכיחה לי שיש עוד מדרגות בסולם האושר. ואם לנו הסבה אושר כזה, אני מניח שיותר מכך להורים, לקרין וירון, וכן לאחיות ולאחייניות ולכל המשפחה. אנחנו מחבקים אתכם באהבה גדולה ושמחה ענקית! זכרו: "אנחנו נהיה בשבילכם תמיד, רק שהתמיד הזה גם מתקצר".  שהכל יהיה רק במזל טוב!

"שבוע טוב"!