ככל שנודה יותר על מה שיש – נבין יותר שיש על מה
16.5.26 כ"ח סיון תשפ"ו
משהו כללי על ספר "ויקרא", שסיימנו זה עתה לקרוא בו. יש הטוענים שספר זה הוא אחד מהגורמים לתופעת האנטישמיות בעולם ומתבססים על כך שהספר עוסק במקדש, בקורבנות, ענייני קדושה וכהונה. ולא בעם ישראל. ועל בסיס זה, אומרים, שהיהדות היא דת בלבד ושאינה לאום. שה'לאומיות היהודית' היא המצאה שהומצאה במאה ה- 19, ומוסיפים: "אם היהדות היא רק דת היא אינה זכאית למדינה". ועל תאוריה זו התפתחה לאורך השנים האנטישמיות, שספר "ויקרא" זו ההצדקה הרעיונית שלה. לנו לא קשה להזים את התיאוריה הזו בציון שלושה אירועים המוכיחים שהיה קיים יציאה עם:
1. יציאת מצרים הייתה של עם עבדים. זו ההגדרה.
2. שהמשכן/מקדש לא היה רק מקום ל'כיסופי' הפרט בלבד, אלא מקום השראת ה'שכינה' לכל העם.
ו- 3. מעמד הר סיני היה מקום התגלות האלוהים לכל העם וכל העם ראה את הברקים והרעמים באותו אירוע ("ויוצא משה את העם לקראת אלוהים… ויתייצבו בתחילת ההר"). החגים המקראיים אותם אנו חוגגים: פסח, שבועות, סוכות, חנוכה ופורים הם הכלים שיש לנו במשך דורות רבים כדי לזכור ולספר על עברו של העם, על ההיסטוריה הלאומית שלנו.
אדמות משמר העמק ניקנו ב- 1925 עבור "הכשרת הישוב" והועברו לקק"ל ב- 1927, בגין חוזה התקשרות בין חנקין למשפחה ערבית משפרעם, על רכישת 5720 דונם במחיר של 2.5 לירות מצריות לדונם. אני בא לספר הפעם על נטיעת שדרת הדקלים בואך משמר העמק שניטעה ב- 4.4.34 , מיקומה נקבע ממיקום הקבע של הקיבוץ אל הכביש שנעשה לכבוד רוקפלר. למה דקלים דווקא? בהשפעת החברים שהשתלמו במקווה ישראל, בייחוד בלחצו של דוד חדשי שהתמחה שם ואדש שהיה הרוח החיה בנושא. בארכיון לא כתוב למה דקלים, רק כתוב: ב- 4.4.34 גינות הנוי מתקדמים, נטענו אשכוליות בחצר ושדרת דקלים. 62 דקלים מסוג דקל וושינגטוני ניטעו ונותרו היום רק 32 מהם. אדש כתב שהשתילים לא הובאו ממקווה ישראל אלא טופחו במשתלה שלנו מזרעים והייתה הסכמה בין החברים, שלפחות מקור הזרעים היה מקווה ישראל. אדש הוא האיש שטיפל בהם והשקה אותם עד 'שיצאו לעצמאות'. 92 שנים חלפו והם כבר גם לא צעירים. שדרת הדקלים, כמו הברכה הגולשת, כמו הבית הגדול והאלון הזקן היו לסמלי הקיבוץ (במשך השנים הצעתי כמה פעמים לנטוע ביניהם דקלים צעירים שיגדלו, שיחליפו את הנוכחים בבוא עתם ונתקלתי בסירוב בטענה שזה גידול מורכב ביותר). לפעמים כשאני חושב בדאגה על עתיד הקיבוץ כקיבוץ, ולאן מובילים אותו, עוברת במוחי ההזייה כאילו טורנדו גדול וחזק תוקף ומפיל את שדרת הדקלים, את הכניסה לקיבוץ ארצה, וסוחף גם אותנו איתו/ם.
וברכות לקרין. מאז שנולדה הייתה היהלום, שעם השנים היה ליהלום בכתר של ארבעת אחיה. מיום שנולדה הייתה הנסיכה שלנו, צמחנו איתה ועם ירון לאורך השנים עם ילדיהם -נכדינו ועם נינותינו. זוכרים תמיד את תקופת הורותנו המאושרת בטיולים ברחבי סנטיאגו ובשבילי משמר העמק. רק אנחנו ואת. השנים חלפו לא רק לנו, גם לך! שוב יום הולדת ושוב ברכות מהלב ושוב מחשבות נוספות, ורק דבר אחד לא משתנה כמה שאנחנו אוהבים אותך וגאים בך. חיבוקים ונשיקות!!! מהורייך.
"שבועטוב"!
שבועטוב 