שבועטוב

19   י"א חשוון תש"פ

פעמיים בהיסטוריה של עם ישראל ניתנה הצהרה/הכרזה בין לאומית על זכות עמנו בארץ ישראל. הראשונה אירעה בשנת 539 לפני הספירה ע"י כורש מלך פרס, המכונה "הצהרת כורש", והשנייה, המכונה  "הכרזת בלפור" ע"י הלורד בלפור שנמסרה ב- 2.11.1917 לרוטשילד. הצהרת כורש אמרה:  "…אלוהי השמים פקד עלי לבנות לו בית בירושלים אשר ביהודה. מי בכם מכל עמו, יהי אלוהיו עמו יעל לירושלים וכל הנשאר מכל המקומות אשר הוא גר שם ינשאוהו אנשי מקומו בכסף ובזהב וברכוש ובבהמה עם הנדבה לבית האלוהים אשר בירושלים". במילים פשוטות הצהרת כורש עודדה את גולי בבל לחזור למולדתם, למרות המכשולים הרבים שבדרכם ולבנותה מחדש.
הכרזת בלפור ניתנה, כשארץ ישראל נמצאת תחת שלטון המנדט הבריטי. ואמרה: "…ממשלת הוד מלכותו מביטה בעין יפה על הקמת בית לאומי לעם ישראל בארץ ישראל".
את שתי ההכרזות האלו, עם ישראל קיבל כאישור לזכויותיו הקדומות לשיבת ציון. וייצמן נשיא ההסתדרות הציונית ב1917, לימים נשיאה הראשון של מדינת ישראל) פירש את ההכרזה ואמר: "… רק על ידי מאמצי היהודים יקום הבית הלאומי. כי הצהרות בלבד לא תבנינה את הארץ. רק אלה היוצרים עובדות היסטוריות, המקוממים שממות עם וארץ אלה הם הבונים האמיתיים. שבח ליד העובדת, החלוצית, הבונה והגואלת בעיר ובכפר".  את הכרזת בלפור, שהיה יום חשוב מאד, חגגנו כילדים ונערים יחד עם כל חברי הקיבוץ וציינו אותו מדי שנה.  אגב, כתגובה להכרזה התארגנה קבוצה של 550 איש בישוב היהודי, כדי להתגייס מיידית לגדוד העברי בצבא הבריטי. האירוע הגדול השני שחל השבוע הוא "7 בנובמבר" יום המהפכה הבולשביקית שגם אותו חגגנו בגדול מדי שנה והיה אחד "החגים" הגדולים שלנו כסוציאליסטים וציונים. עליו כבר סיפרתי בעבר.

השבוע קראנו את פרשת 'נח' העוסקת גם בבניית מגדל בבבל (עירק היום). שאלתי את לי (בכיתה ב') האם הוא למד על כך בכיתה ומה למד? תשובתו הייתה: "האנשים רצו לבנות מגדל גבוה כדי להגיע לאלוהים ולהשתוות אליו. אלוהים ניסה למנוע את הצלחת הבנייה בכך שגרם להם לדבר במגוון שפות ולא להבין אחד את השני". ומה אני חושב? הבנייה ותגובת אלוהים מעלים את בעיית התקשורת הבין-אישית. מה היה שם? פועלי כל העמים שחיו באותה עת, התאחדו באחווה גדולה, כדי לבנות מגדל ענק שראשו בשמיים כדי להגיע לאלוהים. מבצע אדיר שנועד להפגין את כוח היצירה והיוזמה של האדם. בניית המגדל נעשתה תוך שיתוף פעולה מלא, בשפה אחת מובנת וחזון משותף. אלוהים ראה בבנייתו התגרות בכוחו, בכוחות שליטתו על הנעשה בעולם שזה עתה ברא.
מאחר שכבר התחייב שלא יוריד על הארץ עוד מבול אמר לעצמו: "אכה אותם בפגיעה בקשר ביניהם, בגרימת חוסר הבנה ביניהם, שתוליד סכסוכים וריבים" וכך היה! הוא בלל את שפתם, הם חדלו להבין זה את זה ורבו הסכסוכים ביניהם. השפה המשותפת שהייתה כלי העבודה הבסיסי בהקמת המגדל הגבוה, בבת אחת שובשה וכל המפעל קרס והפך למקור ריב, מדון ופירוד בין בוניו ובין העמים שלהם. זו הפעם הראשונה בתנ"ך שאנחנו רואים את חוזקה וכוחה של התקשורת בין בני האדם ובהעדרה- לאן זה מוביל.. מאז ועד היום איש אינו מאשים את אלוהים אלא רק את עיוותי התקשורת.

מוצ"ש, 4.11.1995 ליל רצח רבין הבלתי נשכח ובלתי נסלח. והרוצח ניצח?! השבוע ציינו 24 שנים ללילה ההוא.
מתוך שיר "הרעות" שרבין כל כך אהב:
…הרעות נשאנוך בלי מילים  /  אפורה עקשנית ושותקת
מלילות האימה הגדולים  /  את נותרת אדירה ודולקת….

וברכת "מזל טוב" לרז ושרון בהולדת מיכאל וברכות חמות לאורנה וניר וכל המשפחה.

"שבוע טוב"!

 

2.11.19   ד' חשון תש"פ

ברכות: לסיון ליום הולדתה ברכות ואיחולים להצלחה במעשיה החשובים והרבה שמחה ואושר לך במשפחתך עם לירן ועם שהם וספיר וגם אתנו, המשפחה הגדולה. וזר ברכות גם לך מיה ביום הולדתך שחל היום הזה ממש. הצלחה במקום עבודתך החדש, נחת ושמחה במשפחתך, עם הדר ועם מור, אורי וניני. וברכות לרחל ואריק, שזה חגם! איחולי/בקשתי: על אף שביתכם באולימפוס, אנא, רדו קצת מההר ותגיעו גם אלינו.
כלות יום הולדת יקרות, קבלו את חיבוקינו.

"בראשית ברא אלוהים את השמים ואת הארץ. והארץ הייתה תוהו ובוהו וחושך על פני היקום"… כך נפתחת פרשת השבוע "בראשית" הפותחת את מחזור 54 'פרשות השבוע' של השנה. העולם נברא ע"פ חכמינו במאמר: אמר אלוהים ויהי אור – והיה אור! אמר אלוהים: "תדשא הארץ דשא עשב" – והארץ הצמיחה דשא וכך הלאה והלאה וכך נברא גם האדם. וכך הגענו גם לסיפור גן העדן. אבל החיים אינם רק דיבורים, אם היינו חיים רק לפי הדיבורים היינו עד היום ללא ספק חוגגים בגן העדן. אבל החיים הם גם מעשים! לפעמים טובים לפעמים רעים, ועל כך עלינו לומר תודה לנחש! על שהיה ערום וערמומי, מרדן ותחמן, מסית ומדיח, הוא המניע, לכל מה שהתרחש בגן בימים ההם. הוא- הוא שגרם לחוה לקטוף את התפוח מעץ הדעת ופיתתה את אדם לנגוס ממנו, מעשה שהביא לגירושם מגן העדן, לרצח הבל ע"י קין, למבול, לאין ספור מלחמות וכו' וכו'. לכן אולי כולנו שונאים את הנחש וחוששים מפניו. כי אלמלא הוא ופעילותו החתרנית, הרי היינו עד היום שוכני גן העדן. נהנים מפריו, מהנוף הנשקף, הולכים עירומים, נטולי חשיבה עצמאית ונטולי חמדנות ורכוש. על כך נאמר: "אלוהים מדבר והנחש עושה". בזכותו החל האדם לחשוב ולהבין שסוף מעשה במחשבת תחילה, בזכותו קיימת היצירה האנושית, ההתפתחות הטכנולוגית, השקפות עולם שונות וחופש בחירה. על כל אלה ועוד: "תודה, נחש"!

נסענו עם סיון ולירן לטקס קבלת פרס "בית התנ"ך" לספיר על עבודת הגמר שלו "הגיבור שנשכח – היבטים על שלטונו של המלך אחאב". בית התנ"ך הוקם ב1932 ע"י דיזינגוף ראש העיר תל אביב, להנצחת אשתו צינה ונקרא היום ע"ש בן גוריון. היום משמש כמוזיאון ומרכז חינוכי להפצת התנ"ך. הטקס לא היה מכובד ואפילו רשלני, אך גרם לי להתרוממות רוח. להפתעתנו פגשנו שם את אבשלום קור ידידי מימים, שהנחה את הטקס. ובדברי הפתיחה אמר (בערך ): "לפני 30 שנה נפגשתי עם עמרם במוסקבה ואחר כך גם עם רעיה ולא הייתי מאמין שאחרי 30 שנה אנחה טקס קבלת פרס בתנ"ך לנכדו." במהלך הטקס, כאשר ניתן הפרס לספיר, הרגשתי גאווה עצומה. חשבתי על אבא שלי כמה  היה מאושר לו היה נוכח באירוע הזה.
כשנפרדנו מסיון ולירן ליד ביתנו אמרתי להם: "נשמח להצטרף גם לטקס הבא"! וזה נאמר בכל הרצינות.
היום הוא השני בנובמבר שהוא יום הצהרת בלפור שניתנה ב1917 ועניינה הוא בהכרה בהקמת בית לאומי ליהודים בארץ ישראל.  ועל כך בשבוע הבא.

"שבוע טוב"!

26.10.19   כ"ז תשרי תש"פ

ראשית ולפני הכול 400 תודות לרעיה על העריכה המוקפדת ואני, השומר את כל תיקוניה והשינויים שמכניסה בתיק צמוד, חושב לא פעם שהם מעניינים לפחות כמו התוצאות שקיבלתם וקראתם. רעיה אינה רק עורכת לשונית היא גם עורכת תכנית שלי! וכמובן תודות חמות לתימור על עיצוב כל גיליון מדי שבוע בהתמדה ובאהבה. בלעדיכם, אנה אני בא?

ב- 28.10.2011 יצא לאור "שבוע טוב" מס' 1 והיום, ממש כעבור 8 שנים, ב- 26.10.19, מס'  400. פעמים רבות נשאלתי: "לשם מה אתה כותב?" למה ולמי אתה כותב? ותמיד עניתי ש-א'. אני נהנה מהכתיבה ו – ב', שכל או רוב הנכתב הוא בבחינת "שלח לחמך על פני המים" גם הפרשנויות שלי לפרשת השבוע וגם ה"אקטואליה", המסרים שאני "משתיל", ואפילו הסיפורים שלי שאני מגניב לפעמים. ה"שלח לחמך" אומר שאולי (והלוואי) מי מכם ואפילו איזה נכד/ה או נין/ה יתעניין וירצה לקבל תמונה על חיינו כפי שהשתקפו בכתובים, או ללמוד משהו על סיפורי המקרא, שהם ספר העוסק בחיי אדם ובדברי אדם, עם ועולם בעיניו של סבא/רבא. או אפילו לעקוב אחרי הברכות ליומי ההולדת של כל המשפחה והצילומים המצורפים, וכמובן דעותי "על המצב" של קיבוצנו היקר לי כל כך. ההתלבטות אם להמשיך ולכתוב את "שבוע טוב" או שמספיק ודי מלווה אותי כבר זמן רב – ובכן, משפחתי הגדולה והאהובה, ידידי/חברי הקוראים הנאמנים – בלחצה של רעיה ובשיכנועה, החלטתי להמשיך לשנה התשיעית. ואני רוצה להודות לכם מכל ליבי על ברכותיכם, אהדתכם וסובלנותכם מדי שבוע. תודה גדולה!!

ומכאן לתגובות שקיבלתי: והראשונה שבהן מילדתי הבכורה, קרין ומירון.

אבא, לקראת "שבוע טוב" ה- 400 קראתי השבוע את הטור של סיון רהב מאיר  על שמחת תורה וזה התקשר לי מאד אליך.היא כתבה על אחד הסיפורים היפים על נחמה ליבוביץ', מורה דגולה לתורה, שהיתה יושבת שעות מול פרשת השבוע, מוקפת בעשרות ספרי פרשנות. כך אמרה לתלמידיה שהביטו בה: זה לא רק לימוד של ידע, זה לימוד של מכתב אהבה. הרי אם מישהי קיבלה מכתב מאהוב ליבה, היא קוראת את המכתב שוב ושוב, לומדת אותו בעל פה, וגם חושבת: למה הוא כתב פה פסיק ולא נקודה? למה הוא בחר במילה הזאת ולא בביטוי אחר? כך צריך לקרוא את התורה, צריך להתעמק וללמוד היטב כל פרט ופרט במכתב האהבה שקיבלנו. נראה לי אבא שכך גם אתה מתייחס לפרשת השבוע שאתה כותב, וזה מקסים בעיני.
מאחלת לך עוד הרבה שנים של כתיבה ואהבה!
קרין

היי עמרם, בנוגע ל"שבוע טוב". אז קודם כל, זה ממש מרשים, הכמות והתדירות, כמו גם הרעיון עצמו, שמוסיף אתנחתא נחמדה למפגש השבת, בנוסף לתכנים חשובים ושלא תמיד נדע כולנו להגיע אליהם. בנוגע לתכנים, אני חושב שמאוד חשוב לוודא שמותאם לאוכלוסיית היעד. בהינתן כי מדובר במנעד גילאים מאפס ועד בכלל, ברור כי לא ניתן לבצע התאמה מלאה, ולכן, כדאי אולי, להפריד בין הקטעים המוקראים בפורום של שבת, לבין אלו שנשלחים לרשימת התפוצה. זה חשוב, כי כשאתה מקריא בפני הפורום של שבת קטעים שאינם מתאימים, ו/או ארוכים מדי, זה פוגע במידת ההקשבה והריכוז ויוצר סיטואציה לא נוחה ואיתה גם תחושות בהתאם (אכזבה, אי-נעימות וכד'). כמו כן, תכנים המכילים ביקורת או ויכוח הנוגעים לפורום של שבת, עדיף להימנע מהקראתם, משום שזה מזמין תגובות והתייחסויות שאינן מתאימות לסיטואציה הזו. לכן, הצעתי היא להפריד בין התכנים, ולבחור להקראה בשבתות מה שמתאים לפורום ונכון לסיטואציה. כל שאר הדברים שייכתבו, ישלחו במייל, כפי שנעשה עד עתה, ויקבלו את ההתייחסויות בפורום הכתוב. מה שחשוב, זה שתמשיך את המסורת הזו, תערב אותנו במחשבותיך, התלבטויותיך, שאלותיך, ונמשיך לנהל את הדיאלוג בינינו גם בפלטפורמה הזו וגם בדיבור ישיר.
אך שמחות – ירון.

כותב לירן:
שבוע טוב מנהג (ומסורת?) מצויין אני חושב שזה מעניין לשמוע את דעתך ופרשנותך.באופן אישי פחות מתחבר לפרשות התורה. יותר לנושאים אקטואלים.אפשר להוסיף בפרקים 400 עד 500 . מאורעות וסימני-דרך  באותו שבוע בעשורים האחרונים. במשפחה, בקיבוץ בארץ ובעולם. המשך לכתוב!.

מאי: מאחלת לך שתמשיך לכתוב את "שבוע טוב" שהוא מחכים ומיוחד, אני לא מכירה עוד סבים שכותבים דברים כאלה 🙂
אן: אני שמחה שאתה נהנה ממה שאתה עושה ומקווה שתמשיך לגלגל את הכשרון שלך החוצה בכל שבוע.
ג'ני: אני אוהבת ומרותקת לסיפורים שלך מהעבר, את הזכרון החד והמדוייק שלך לגבי דברים שקרו לפני זמן רב ואת הדרך שלך לצלול לתוך הסיטואציות ולהביא מהן את כל הפרטים, המידע ומוסר ההשכל באופן כה מרשים, ללא נסיון להוסיף גוון דרמטי והשלכות מההווה.
תימור: בתור זה שזוכה לקבל את הגליון הראשון כשהוא עדיין 'חם מהדפוס', כפראפרזה לתחושה בשנותיך בספרית הפועלים, אני שמח לשתף את הקוראים בכמה פרטים על העשיה הלא-פחות-ממדהימה שלך במשך 400 שבועות. ובכן:
א. שבוע טוב עולה לאוויר כבר ביום חמישי, כך שלחסרי הסבלנות ביניכם ניתנת האפשרות לקרוא אותו לפני התאריך הרשמי…
ב. חמישית מהקוראים עושים זאת מיד עם קבלת הדיוור- ביום ראשון בשבע בבוקר.
ג. עד היום כתבת במצטבר כ- 160,000 מילים, בממוצע כ- 485 מילה לכל "שבועטוב".
ד. עד היום ספרנו מעל 13,000 כניסות קוראים לאתר זה.
ה. ואת זה לא ניתן לכמת במספרים- כבוד, שמחה וגאווה גדולה לי להיות המו"ל הדיגיטלי שלך, לוודא שהכל נראה כמו שאתה (האמת, אמא) רוצה: להזיז, להגדיל, להקטין, לחפש תמונה אחרת וכיוצא בענייני הגהות ו'הוצאה לדפוס' במאה ה-21. כמו שאני תמיד אומר לך ומחזק אותך- אל תיפול רוחך אל מול פגעי האבולוציה החברתית הכלכלית ושאר מרעין בישין של אדם ל(קצת פחות) חברו, אלא דבוק בדרכך המיוחדת להעלות זו על הכתב, במשולב עם אהבתך הרבה לתנ"ך המובאת אלינו דרך הפריזמה מטילת הספק התמידית שלך, על ברכיה המטאפוריות התחנכנו. אני בטוח שהוריך גאים בך ומתמוגגים מנחת גם מפועלך זה. מאחל לך ולכולנו שתמשיך ליהנות מהדרך החשובה גם אם סיזיפית לפעמים. אסיים בציפיה פבלובית למשימת יום חמישי הבא, הוא שבועטוב 401!

עמרם,
לבקשתך כמה מילים שמעורר בנו שבוע טוב- קודם כל מדובר במסורת יפה שבה אתה משיג כינוס משפחתי עם ולמרות ההמולה הרבה.            חשוב לזכור שלעיתים אנו מחוברים לנושאים יותר (זיכרונות פרטיים וקיבוציים) לפרקים מעוררים בנו ביקורת (על הביקורת שלך…) ולעיתים גם מעוררים בנו פחות עניין והכל בסדר (פרשות השבוע וכדומה) … ולעיתים הילדים מושכים את תשומת לבנו יותר וצריך לקחת זאת בחשבון-  זה הכל חלק מהמרקם המשפחתי שהשבוע טוב מהווה חלק ממנו. על כן נשמח שתמשיך לכתוב ולהקריא, לעניין אותנו בדבריך ולשמוע את הערותינו …שיר וקרן.

עמרם אחי!
משימה גדולה וארוכה נטלת על עצמך לפני שמונה שנים, ודאי לא ידעת בתחילת הדרך עד כמה תימשך. הכתיבה שלך היא סוגה מיוחדת שמשלבת ברכות וארועים משפחתיים, ארועים מחיי הקיבוץ, זכרונות ודברי הגות מרתקים. שותה בצמא את "שבוע טוב" כמעט מדי שבוע ושואב ממנו הכרות עם המשפחה ומכיר אותך אחי מחדש. ברכות מיוחדות גם לעורכת הקפדנית רעיה.  "שבוע טוב" מחלצות מדי שבוע.מצפה להמשיך לקרוא אותך עוד שנים רבות, ליהנות מזכרונותיך, מהמשפחה וממחשבתך המפוכחת
אחיך שמואל

עמרם יקר,
אמנם אני לא מראשוני החבורה שזכתה לקרוא את מחשבותייך, אבל מהרגע שהצטרפתי (בעקבות שיחה עם רעיה לדעתי…) אני מודה שנסחפתי לעולמות מרגשים ומופלאים שאני נשאב לתוכם כל יום ראשון מחדש.
ההיסטוריה של משמר העמק, קיבוץ שנמצא שנים רבות בתודעה המשפחתית שלנו כמובן, היתה ידועה לי מפי סיפורים כאלו ואחרים, של גנייק ושל דשה, של לוי ושל רחילקה וכמובן של הילדים שלהם ובני זוגם/ן, אבל עכשיו אתה מעלה על הכתב פרקים כאלו ואחרים שחלקם כלל לא היו מוכרים לי וחלקם רק בראשי פרקים ואני נפעם כל פעם מחדש מהסיפורים ועוד יותר אפילו מהזיכרון המדהים שלך שנים רבות אחרי להעלותם על הכתב בצורה כל כך ברורה ומאירה. לפי ההלכה אנחנו אמנם לא בני משפחה אמיתיים אבל אני חושב שגם סבתא רוזה וגם ההורים שלי וגם דשה ורחילקה היו חולקים על ההגדרה הזאת, כי מזה שנים אנחנו משפחה חמה אוהבת מחבקת ומאושרת, שמחה באותן שמחות ודומעת באותם רגעים קשים.
זכיתי שיש לנו משפחה כזאת וזכיתי להמשיך וליהנות מהגיגייך מדי שבוע, בין אם בענייני דיומא ובין אם בענייניי משפחה, בין אם בענייני התורה בימינו אנו ובין אם בענייני ההיסטוריה של מדינת ישראל שהולכת ומשתנה לנגד עינינו ללא הפסקה. וגם אם בענייני הספורט בכלל והכדורגל בפרט אנו לא תמיד מסכימים בהעדפות שלנו…. גם זה הרי לבטח מותר בתוך המשפחה.
אז אני מאחל לך שתמשיך לכתוב את "שבוע טוב" מדי שבוע כי זה עושה טוב לא רק לך ללא כל ספק אלא גם לכל מי שמקבל את המייל הזה, שתמשיך להעשיר אותנו בזיכרונות מופלאים וללמד את כל בני המשפחה לדורותיהם על מה שהיה פעם ושמן הסתם לא יחזור.
התברכו ילדייך, נכדייך ונינייך בכך שהם יכולים ללמוד כל כך הרבה מיד ראשונה ותמיד בשפה כל כך רהוטה ומאירת פנים
והתברכנו אנו בקשר הנפלא אתך ועם רעיה רעייתך וכל השבט שם במשמר העמק. מבחינתי כבר למדתי שלומר שבוע טוב זו לא ברכה של מוצאי שבת – זו ברכה של יום ראשון כשהמייל שלך מגיע. אז כל שאני יכול לאחל לך ולנו זה עוד אינספור שבועת טובים כאלו.
פשוט – שלא ייגמר לעולם.  באהבה רבה והערכה גדולה,
מיכאל

עמרמקו הי,
אני קודם כל מודה לך בשמחה! מדי שבוע ביום ראשון אני פותחת את הקישור ונהנית מהקריאה. הנאה כפשוטה. מן שנופל מהשמיים מבלי שהתאמצתי….   אני אוהבת את המידע על פרשת השבוע. מפליגים רחוק. אני נהנית מספורי העבר. כל זיכרון יקר בעיני וחשוב לספרו ואתה מפליא לעשות זאת. וכמובן דעות שבאות לביטוי מדי פעם בענייני הקיבוץ שלנו עליהן אני מסכימה או לא אבל צריכה קצת להזיז את הגלגלים העצלנים שלי בראש.  והדובדבן – הברכות לכל שפע הנכדים, הנכדות ובני המשפחה. מעורר השראה. והנה מנת המן השבועית שלי חוגגת 400! וואווו! איזו התמדה. המון תודות! תמשיך לכתוב ולהעשיר את קוראיך וביניהם אותי… כל טוב,
אלי

שלום עמרם וגם רעיה:
אתם – רעיה ואתה –  עשירים במשפחה רחבה נהדרת ובעצם יכולת לכתוב את הדף השבועי שלך רק להם ועליהם… אבל שניכם יצרתם מתכונת משתפת גם חברים וכך חיברתם בין האמירה האישית, האינפורמציה והמשפחתיות. אז בזכות הדף השבועי שלך עמרם וככותב "זכית" לקשר קבוע עם חברים ואנחנו החברים זכינו כקוראים יחד איתך – קשר ערכי רגשי ומחשבתי בנושאים ומחשבות שאתה ממקד ומעלה עם כל המשתמע מכך… ובכל שבוע!  כך דעתך גם נשמעת וגם מפעילה לקוראיך את גלגלי המחשבה, השאלות ועוד…. וכך גם לצעירי המשפחה שלך (מהרגע שלמדו לקרוא ומעלה) "אין ברירה" ואני מברכת אותך על "והגדת לבנך" שאתה מיישם בפועל ובהתמדה מופתית.  והכי חשוב: מכיוון שרעיה חתומה כמוך כעורכת – כל מה שציינתי הוא לשניכם. ועוד משהו: רואה בעיני רוחי את אבא שלך, בן עמי, רווה נחת בכל שבוע מחדש!, מה"בן יקיר לו"…
בידידות ומחכה לשבוע/שבועות שיבוא/שיבואו.
חרמונה

עמרם יקר:
דע לך שכל שבוע אני דוחה את קריאת ה"שבוע טוב" שלך לרגע המתאים והפנוי בו אוכל להתרכז וליהנות מתוכנו. אוהבת ומעריכה כל כך את כתיבתך. לומדת ממנה המון, וגם אם לפעמים מדלגת על שורה או שתיים, כתיבתך היא התנ"ך הקטן שלי.
תמשיך להעשיר את אותי ולצקת בכתיבה נימה אישית וחמה כל כך.
בידידות גדולה,
עירית

רעיה ועמרם,

אמנם, אינני "ותיק" במקבלי ה"שבוע טוב" אך, כרגיל, כל שבוע אני משתדל להגיב ונדמה לי שלפחות שרוב התגובות היו חיוביות ולפעמים סתם את הקשר של הכתוב באותו השבוע אלי… אני מצפה כל שבוע ל"משלוח" ונהנה גם ללמוד, גם להתרשם ובעיקר ליהנות… אנא, המשך במשימה עוד הרבה שנים !!
יורם.מ.

בוקר טוב עמרם, היי,
ביקשת והרי לך תגובתי. קצר ולעניין. אני קוראת בעניין רב את שבוע טוב.
א.  אפשרות להכיר את ילדיך ונכדיך דרך ברכותיך,  [רק אל תבחן אותי בענינם].
ב. מדע מעניין מהמקורות, מאפשר לרענן את התאים האפורים. [הלוואי שהייתי גם זוכרת]
ג. החלפת דעות בעניני הקבוץ,  גם אם אני לעיתים חלוקה עליך אני עוקבת בענין.
תמשיך כל עוד תוכל.  יישר כוח.
בברכה,  יוכבד.

לבטח אינך יודע , בכל יום ראשון אני מצפה לקרוא דבריך. תמיד מוצאת ענין ומגלה את חום ליבך וטוב שכלך ! שלא תחשוב שלא שמתי לב שפה ושם פיספסת כמה שבועות….מעריכה מאד את ההתמדה ומקנאה בתוספת הרוח לארוחה המשפחתית.
מרים מרזל (ויוסי גם)

עמרם יקירי, 400 דפי שבוע טוב משתרעים על כמעט שמונה שנים. איזו התמדה! איזו מחויבות! איזה אומץ לאסוף כל שבת את הדור השני וחלק מהדור השלישי כדי שיקשיבו לעיקרה של פרשת השבוע ולהשלכותיה על חיינו במדינה ובקבוץ. קראתי את כל הדפים מאז שהתחלת לשלוח לי (לפחות חמש שנים). לפעמים ממש הסכמתי עם תפיסתך, לפעמים לא, אך גם כשדעתי הייתה שונה מזו שלך דבריך עוררו מחשבה והעלו שאלות, והרי זו אחת המטרות של דפים אלו- לעורר מחשבה. בכך לדעתי הצלחת. לעיתים דבריך גרמו לי לעצב ואפילו לעצב רב, במיוחד אלו בהם התייחסת לתחושותיך בקבוץ בשנים האחרונות. אכן הקבוץ אינו אותו קבוץ של שנות החמישים, השבעים וגם התשעים, ואולי בחלק רב מהדברים טוב שכך. אני מאחלת לך שהחל מהדף ה 401 "תפרגן" לעצמך על כל תרומתך לקיבוץ בשתי קדנציות של מזכיר, בפעילותך כמרכז ועדת בניין, מרכז ועדת חינוך (שהביא את שלום ואותי למשמר העמק) ובודאי עוד תפקידים רבים שאינני זוכרת או יודעת…ותקבל ללא חשש את הפעילות של דור ההמשך גם אם אינך מסכים אתה. הם כנראה מומחים גדולים מאתנו בהגדרת וביצוע הדברים המתאימים להם. אני בהחלט מצפה שתמשיך לחלוק את מחשבותיך בנושאים השונים אך בבקשה "לא לקחת ללב" יותר מדי…התברכת בבריאות, בסקרנות אין סופית, בחיות (שורוק בוו), ברעיה תומכת. בילדים, נכדים ונינים, בינינו זה הדבר החשוב. הקיבוץ ימשיך להתקיים אבל ישתנה (ואולי לא נוכל כלל להכיר את המקור), המדינה תמשיך להתקיים- גם אם לא לרוחך (נו) ואתה תמשיך לכתוב ולשלוח לנו בכל יום ראשון את ה"שבוע טוב" כי אחרת לא נדע שהשבוע התחיל…
בהערכה ואהבה לך עמרם ולך רעיה הרעיה ללא הפסקה,
מיכל

 

תודה גדולה לכולכם!

 

חוה"מ סוכות            19.10.19  כ' תשרי תש"ף

נפתח בברכות יום הולדת: לתום, קסם של ילד! בעיקר שמח ותמיד כיף אתו! מאחלים לך שכך תמשיך! שמח וצמח במשפחתך עם הוריך ואחיך וגם אתנו, אוהבים אותך מאוד!

ולשיר… יום הולדתך מעורר בנו המון סיפורי זיכרונות, בכל זאת צעיר בנינו. אני לא יכול לשאת ששיר מודאג, ומשהו כבד יושב אצלו ואין מאושר יותר מאתנו לראותו שמח ומרוצה. מאחלים לך הרבה אושר ושמחה עם קרן והילדים, עם חבריך ואתנו המשפחה המורחבת וכמובן שמנצ'סטר לא תפסיד!
ואיחולי בריאות לשני החמוד: רק תהיה בריא כל שאר הדברים … קטנים עליך!

כמה עובדות על חג סוכות:
1. אחד משלושת הרגלים, בנוסף לפסח וחג שבועות.
2. שמות אחרים לחג: "חג האסיף", "זמן שמחתנו", "חג ה'", ו"החג".
3. החג נחוג שבעה ימים כשהיום הראשון נקרא "יום טוב" ששת הימים לאחריו "חול המועד".
4. למה חוגגים?:
בתורה: … "למען ידעו דורותיכם כי בסוכות הושבתי את בני ישראל בהוציאי אותם מארץ מצריים".
בתלמוד: בשעה שיצאו ממצריים היו ענני כבוד מסוככים עליהם.
ב"שולחן ערוך": סמל וזכר לענני הכבוד בזמן הנדודים במדבר.
הרשב"ם (נכדו של רש"י): הקב"ה קבע את חג סוכות לזמן שהאדם אוסף את יבולי הגורן והיקב, כדי שיזכור שלא היה לו במדבר לא נחלה ולא בית.
חז"ל: הסוכה היא סמל חידוש מלכות ישראל. ציטוט: "להקים את סוכת דוד הנופלת".                                                                   והמשמעות היא: נהיה לאגודה אחת, הערבות ההדדית, השותפות! הביחד!!, ככתוב: "ושמחת בחגיך, אתה ובנך ובתך ועבדך ואמתך והגר, היתום והאלמנה אשר בשעריך"…כולם יחדיו.
ואצלנו… כבר התרגלנו… טקס חג נהדר!

ולסיום משהו אישי מאוד: בשבוע הבא יגיע תורו של "השבוע טוב" ה- 400, ובזאת גם יסתיימו שמונה שנים מאז התחלתי בכתיבתו (ממוצע של 50 בשנה). בעיני זה ראוי לציון מיוחד שאדם כותב מדי שבוע במשך 8 שנים למשפחתו ולידידיו , ועל כן אני מבקש מכולכם, כל קוראי שהם לא רבים, אך יקרים לי, שלפעמים לא קוראים אותו בכלל, ולפעמים הכתוב אינו לרוחם, ולפעמים, אפילו בחזקת "קשקוש", אבל תמיד הוא נקרא בקול בסעודת שבת בין הארוחה לקינוח.  אבקשכם לכתוב כמה מילים ל"גליון" ה- 400, עליו/עלי, יכול להיות ברכה ויכול להיות סתם מחשבות וביקורת! (אני צריך ואוהב) בגינו. ואני כבר מודה לכל מי שיכתוב וכמובן שאכלול זאת במסגרת "שבוע טוב" המיוחד!                                    מועדים לשמחה ו"שבוע טוב"!

12.10.19   י"ג תשרי תר"פ

ב- 10.10 חלפה עוד שנה בלי שי. הנחנו פרחים על קברו, קראנו שיר ותמיד ההמשך הוא בגעגועינו האין סופיים.

 

6.10.73 – 6.10.19  ארבעים ושש שנים חלפו מאז, ממלחמת יום הכיפורים המלחמה שטלטלה את כל אלה שחיו אותה ובייחוד את כל אלה שהיו בה. היום אני יודע שכולם מי יותר ומי פחות יצאו עם שריטה כזו או אחרת שחלקן מתגלות גם כעבור כל כך הרבה שנים. אני חושב הרבה על אלה שאינם כבר  ובשנים האחרונות גם מרבה לחשוב על אלה שנותרו בחיים שהמלחמה צרובה בהם, קורא ושומע על חייהם בגין אותה מלחמה נוראה, 'מלחמת יום כיפורים'.

לאחר מה שכתבתי על ראש השנה והתגובות לכתוב, ולאחר שאנו מצויים ביום כיפור, יום של תפילות סליחה ותקווה בחרתי להרהר על התקווה ומצאתיה בשיר באוספה של רעיתי בשם "תפילה… ועצה"

אלי, הנך מיטיב לדעת, כי אני
הולך ומזדקן ויבוא יום ואהיה ממש זקן.
שמור עלי שלא אחשוב שבכל הזדמנות
ועל כל נושא עלי להגיד משהו, שחרר
אותי מהדחיפה להסדיר את ענייני כולם.
עשה אותי בעל מחשבה,
אך לא בעל מצבי רוח, בעל רצון לעזרה, אך לא
בעל רצון לתת הוראות לכל.
יש בי, אמנם, אוצר גדול של חכמה
ויהיה זה מצער לא להשתמש בו, אך
בסופו של דבר, אני רוצה, אלי, שיהיו
לי גם מספר ידידים.
עזור לי לא להיכנס לפרטי פרטים
תן לי תנופה להגיע לנקודה העיקרית.
אינני מעז לבקש זיכרון משופר,
כי אם רק צניעות גוברת וביטחון.
תן לי להבחין שלעתים גם אני יכול לטעות.
שמור שאהיה נעים הליכות במידה סבירה.
הייתי רוצה להיות קדוש, אך לא כזה
שקשה לחיות איתו… משום שאיש זקן
חמוץ פנים הוא פיסגת יצירתו של השטן.
תן לי את היכולת לראות דברים טובים
במקומות שלא ציפיתי להם ולהבחין
בכישרונותיהם של בני האדם. והעיקר,
הענק לי חסד שאוכל לומר להם זאת.

אמן!

הנה, אמרתי. והלוואי שהייתי יודע מי כתב את השיר כדי לפגשו.

"שבוע טוב"!

5.10.19   ו' תשרי תשע"ט

היה טקס יפה מאוד לקבלת השנה החדשה. זורם, קולח באווירה של חג! אני חושב שרבים נהנו, בייחוד שרבים כל כך השתתפו בפועל – מחמם את הלב!! ועל כך צריך להודות לרבים במיוחד להדר וגל. ובכל זאת… משהו תוכני חסר. (ראש השנה הוא חג דתי ואנחנו לא!) בעבר נהגנו, מבלי שידענו שכך מקובל ביהדות, שבראש השנה עורכים חשבון נפש על מעשינו בשנה החולפת ולקראת השנה החדשה. נהגנו שבמסיבת ראש השנה יינתן ביטוי לחיי חברה ובסוכות לענפי המשק. הפרדה חדה אבל מאפשרת סיכום שנה קיבוצי מכל ההיבטים. במסיבת ראש השנה צוינו חילופי התפקידים בטקס על הבמה. בא לביטוי –  אמנם לא תמיד בהצלחה – סיכומים של רכזי הועדות, רכזי השירותים וענפי השירות.  כי מתי ואיפה יכולים כל אלה השוקדים על התפקוד החברתי המורכב שלנו לעמוד ולספר בחגיגיות ובקצרה על פעילותם במשך השנה לציבור מקשיב ומרוכז לשמוע דברם, ולקבל את הגיבוי וההערכה הראויים? באיזה הזדמנות אחרת אנחנו שומעים את רכזי התרבות מסכמים שנה, או את רכזי החינוך, או את רכזי ו. צעירים או הנקלטים, אנשי הוידאו, עורכת העלון, האקונומית, המזכירים ועוד בעלי תפקידים שלא ציינתי ואפשר גם בדרך ויזואלית אחרת. כך לדעתי, צריך להיות כלול בתוכן של מסיבת ראש השנה וסביבו לשלב מרכיבים תרבותיים ואמנותיים השייכים לטקס. למשל, בשירים, ( אני מעדיף לשמוע, למשל,  במסיבה כזו את  "הקיץ עבר החום הגדול, שנה חדשה התחילה אתמול"… ולא את "סוף עונת התפוזים"). לצערי בשנים האחרונות תפישת מהות החג שונתה  וחבל. מניסיוני, מי שיודעים לעשות מסיבה יפה, יכולים לעשותה יפה ומרשימה בכל צורה. אני חושש שמחר השינוי הזה יזלוג גם לטקס חג הסוכות. ובמקום לשמוע את "שלומית בונה סוכה" נשמע את "אני שוכב לי על הגב"..
אוטוטו אנחנו סוגרים שנה שבה קראנו 54 פרשות שבוע ונותרו, נוסף ל"וילך" עוד שתיים. "וילך" היא הפרשה הקצרה ביותר בתורה כי כולם, לפי התורה, עסוקים בחשבון נפש בימים האלה, גם משה עסוק בכך לפני מותו. חכמים אמרו שיש קשר בין סוף השנה, סיום קריאת התורה וסוף חיי משה. בפרשה עצמה, משה מדבר בגילוי לב על הרגשותיו, על אכזבות והצלחות ומבקש מהעם לשמור על התורה ולחדש את תחושת קבלת התורה. הפרשה מכניסה לתורה את המושג "שירה"! לצד המילים "תורה", מצוות", "חוקים" ו"ברית" מתחילה להופיע גם המילה "שירה". "כיתבו לכם את השירה הזו" אומר משה ויש אומרים, שמאחר והעם לא ידע קרוא וכתוב כדי ללמוד בע"פ את התורה, הפכוה ליצירה מוזיקלית. כדי לזכור אותה, ולומר בקול רם, קל יותר לעשות זאת עם מוזיקה. וכך נוצרו הכללים  והטעמים, 27 במספר, שעל פיהם יודעים מתי הטון עולה או יורד. הידועים בהם הם: זרקא, סגול, מהפך, פשטא, זקף קטן וזקף גדול, אתנחתא וקדמה. האם ככה נולדה התפילה?

וכמה מילים על יום כיפור, שהוא יום מקודש בלוח השנה העברי ואחד ממועדי ישראל. הסיבה לקיומו נעוצה בספר "ויקרא" פרק ט"ז פסוק ל' בו כתוב: "כי ביום הזה יכפר עליכם לטהר אתכם מכל חטאתיכם. לפני ה' תטהרו. שבת שבתון היא לכם ועיניתם את נפשותיכם חוקת עולם". בבסיסו של היום "הנורא" עומדות התשובה והסליחה וכדי לממשן חייב האדם להתענות חמישה עינויי גוף ונפש.  ווידוי אישי: לא החשבתי אף פעם ואפילו זלזלתי במנהגים של יום הכיפורים הדתי ובתוכנו. אך מאז מלחמת יום הכיפורים, אינני יכול לשכוח את משמעותו הארורה של יום זה.                                                                                          "שבוע טוב"!

 

21.9.19   כ"א אלול תשע"ט

פרשת השבוע "כי תצא" עוסקת בנושאים רבים: היתר לקחת שבי בקרב אשה יפה בת האויב, בתנאי שיש להחזיקה אותה חודש ימים כדי להחליט אם רוצים בה. לה כמובן אין זכות דיבור במשטר הפטריארכלי שהיה. אחרי חודש יש להחליט אם לקחתה או לשחררה אבל חל איסור מוחלט על מכירתה. יש גם עיסוק ביבום ויש גם הנושא הפחות חשוב ופחות ידוע (ולשכמותו אני אוהב להתייחס) והוא "הלא"! ספרו ומצאו ש-78 פעמים נזכרת בפרשה המילה :"לא"! הלאווים האלה ברובם עוסקים במה שנקרא "הפרדה בין הדבקים". הלאו הראשון אומר: "לא יהיה כלי גבר על אישה, ולא ילבש גבר שמלת אישה…" מהמילים "לא ילבש גבר שמלת אישה ניתן להבין שבאותם הימים היו שני סוגי שמלות שמלת אישה ושמלת גבר. פרט לכוהנים שהיו פטורים מהשמלה ולבשו מכנסיים, כדי שיוכלו לטפס במעלות המזבח בלי חשש. יתר הגברים והנשים לבשו שמלות דמויית הגלבייה בת ימינו. גם המשפט הנאמר ב"ישעיהו": "שמלה לך קצין תהיה" מעיד על כך שכולם לבשו שמלות. אבל יש עוד הרבה דוגמאות בפרשה שבהם מצוייה המילה "לא" למשל,  "סכנת" עירוב מין בשאינו מינו,  איסור ללבוש שעטנז – צמר ופשתים יחדיו. או לא תזרע כלאיים, או לא תחרוש בשור וחמור יחדיו. וגם את "שילוח הקן". משמעותי לא פחות המשפט: "לא יבוא עמוני ומואבי בקהל האלוהים גם דור עשירי". האם כאן מתחילה ההסתגרות של עם ישראל? משה חוזר ומדגיש שלא לחיות בחברת גויים, מחשש שמא אורחות חייהם ואמונותיהם ישפיעו על העם לחזור אל העבודה הזרה. ושימו לב משה דיבר על "עמוני ומואבי" ולא אמר "עמונית ומואביה". ואנחנו יודעים על מואביה אחת שהפכה להיות סבתו של דוד המלך. יש גם שורה של לאווים העוסקת בכספים, במלווה ולווה, ואנחנו מכירים גם המונחים "הכרח לא יגונה", "פיקוח נפש דוחה שבת" ו"הכסף מטהר ממזרים" הכל בא מהפרשה הזו ואסתפק בכך הפעם.

השבוע אירחנו את אלי עמיר בשני ערבים. חלק מחייו התחנך בקיבוצנו וחוויותיו מאז גם באו לביטוי בספריו השונים כולל בספרו האחרון "נער האופניים" עליו זכה ב"פרס ברנר".- כמובן שבירכנו אותו אישית – "פרס ברנר" בעיני, הוא אחד מהפרסים החשובים בתחומי הספרות. זו הזדמנות להזכיר ולספר על דמותו היחודית . יוסף חיים ברנר (1881-1921) שנולד באוקראינה, היה סופר, מבקר, הוגה דעות, מתרגם, מחנך ומנהיג ציבור. היה מחשובי המייסדים של הספרות העברית החדשה והשפיע רבות על בני דורו ועל הדורות לאחריו. למד ב"חדר" ובישיבות ובנערותו עזב את הדת והצטרף לתנועה הסוציאליסטית היהודית ה"בונד". הוא רכש השכלה בלימודים כלליים והחל מתרועע עם סופרים ולכתוב בעצמו. ב-1909 עלה לארץ, רצה לעבוד בחקלאות דוגמת א.ד.גורדון אך כעבור שבוע, לעדותו, זנח את הרעיון ועסק בכתיבה  ופעילות ציבורית. בספריו "בחורף", "מכאן ומכאן" "שכול וכישלון" ועוד. הדמויות מאוד מיוסרות וסובלות וגיבוריו מתמודדים עם עולם קשה ואכזר. ברנר נרצח ע"י פורעים ערביים והוא בן שלושים ושלוש בלבד, עם חבריו בפרעות תרפ"א (1921) ביפו כשהתגורר עם כמה חבריו בבית יצקר שבפאתי יפו, שסירבו להתפנות ולעלות על הרכב שנשלח לחלצם. היה נשוי במשך כשנה ונולד לו בן ששמו אורי, שהיה לימים סגן מפקד הפלמ"ח.
סיכום קצר לבחירות שמאחורינו: הטוב שבהן – 1. ביבי לא מצא את  המלוכה! העם לא רצה במלך! ובמשפחת המלוכה. והפחות טוב –  2. המרכז שיחק יפה אבל בתוצאה השיג רק תיקו מאכזב. והגרוע –  3. השמאל הולך ומצטמק. ואם להביט עלינו, איבדנו את הרצון להוות כוח פוליטי במדינה ובחרנו בכוח הכלכלי, בחלקו קפיטליסטי לחלוטין, שאחד מסימני ההיכר שלו זו הפילנתרופיה: לחלק כספים ולא להפיץ רעיונות ודוגמה אישית, אז על מה נלין? צלצל לי הבוקר חבר  (מתקרב ל-90) ואמר לי: "מהלילה אני רק מעלה זיכרונות מהעבר וזה מה שעושה לי טוב". מי שיכול… אשריו.

ואסיים בטון שמח של הווה ועתיד ונאחל לג'ני יום הולדת שמח ומאושר עם תימור ועם הילדים. יום הולדת, ובעיקר כשהוא בא בסמיכות לראש השנה הוא יום של "חשבון נפש" המסכם את המעשים הטובים (או לא טובים) בשנה שחלפה ואיך ניתן להשתפר בשנה הבעל"ט. תקוותנו: לשינוי אחד-
שתבואי/ו אלינו יותר! אוהבים אותך מאוד, מאוד.
"שבוע טוב"!

 

 

14.9.19   י"ד אלול תשע"ט

פרשת השבוע שופטים נפתחת במילים: "שופטים ושוטרים תתן- לך בכל שעריך… ושפטו את העם משפט צדק". למרות שהפרשה פותחת בהגדרת  תפקידם של השופטים והשוטרים, הנושא המרכזי בה הוא דווקא מעמד הכוהנים, המעורבים גם בתפקיד השופטים וגם בתפקיד השוטרים. באותם הימים הפרדת הרשויות לא הייתה חד משמעית, דרך המסופר בפרשה מוצבים גבולות למעורבותם בחיי העם. אתייחס לקטע בפרשה שלא מרבים להתייחס אליו: תחום הגיוס לצבא. על הכוהנים הוטל לברך את המתגייסים החדשים היוצאים למלחמות ולעודדם. בחרתי להאיר עניין זה, בגלל שני נכדינו, ספיר ומור, עומדים לפני גיוס בחורף תש"ף. הכוהנים משתפים פעולה, בנושא זה, עם השוטרים. בפועל, השוטרים מגייסים והכוהנים מברכים ומלהיבים ורק אחרי ברכותיהם ועידודם חוזרים השוטרים וממינים אותם ליחידות השונות.  בתורה – הכוהנים מעניקים פטור מהשירות בצבא לכל אלה: שהחלו בבניית בית שטרם חנכו, נטעו כרם ולא חיללו, ולזה שאירש אישה ולא לקחה, ופטור אחרון, לירא, המפחד ורך הלבב. בנימוק שלא ימיסו את לב אחיהם חדורי האומץ. ואיך מקבלים פטור היום? מצהירים על דתיות או על סעיף נפשי או על פציפיזם ולרוב די בזה כדי לקבל פטור.

משהו מעולם אחר לגמרי:
לא פעם אנחנו מדברים בינינו ותוהים איזה ספרים קוראים נכדינו, אם הם בכלל קוראים ספרים או שהסלולרי, הטבלט, המחשב ושאר מכשירי הדור העכשווי עונים על צרכיהם ומספקים את יצר הקריאה הטבעי כ"כ לילדים ובני הנוער. ולא פעם אנחנו תוהים איזה סיפורים/אגדות מספרים להם הוריהם. השבוע נזכרתי באחד מהסיפורים, על  מגלי ארצות שהיו לגיבורי ילדותנו וביניהם הסיפור על מגלן, האדם הראשון שהקיף את העולם במסע באנייה.. האניות לא שטו אז על פחם ולא על דלק אחר, הן היו ספינות מפרשים ושטו באמצעות הרוח.

ב- 21.9.1519, לפני 500 שנה בדיוק, יצא פרדיננד מגלן, (1480-1521) למסע שהחל בדרום ספרד דרך חציית האוקינוס  האטלנטי נסיעה לאורך חופי דרום אמריקה בחפשו דרך מעבר לאוקינוס השקט. הוא גילה את המיצר הארוך, העקלקל והמסוכן (כ600 ק"מ) שהביאו בואך האוקינוס השקט. מצפון למיצר קצה יבשת אמריקה ומדרומו ארץ האש. כשיצאו לאוקינוס, במשך חודשים שטו הספינות מבלי לדעת לאן תגענה. כעבור שנה וחצי הגיעו לפיליפינים ואז ידעו שהשלימו את חציית האוקינוס השקט לראשונה. כעבור חודש  ירד מגלן מהאנייה כדי לעזור לאחד המנהיגים של האי במלחמתו עם תושבי אי אחר ושם, כשצעד במים רדודים פגע בו חץ מורעל והרגו והוא בן 41 שנים. מי שהשלים את המסע היה אל-קאנו,  קברניטה של "ויקטוריה", אחת מחמש הספינות שיצאו להקפת העולם. לאחר תלאות קשות שפקדו את הספינה והצוות, ב- 6.9.1522,  שלוש שנים אחר שיצאו להפלגה הגיע אל קאנו חזרה לנמל בספרד, ועמו 18 אנשים, שהם היו האנשים הראשונים שהקיפו את העולם. הדמות החשובה במסע, מסתבר, היה צעיר ונציאני אחד שהצטרף למסע כנוסע פשוט והפך לעוזר נאמן למגלן, שכתב את יומן המסע. המיצר הקרוי על שמו עד היום. הסיפור ששמעתי מאבא על המסע הראשון סביב העולם ריתק אותי, וכן הסיפורים של ג'יימס קוק  (הקוטב בדרומי) ושל אמונדסן (הקוטב הצפוני והדרומי) ועוד, גם הם היו מגלי חלקי עולם לא מוכרים ולא ידועים.
השבוע יצאה מגריניץ' ספינת פאר ועליה 1500 נוסעים ואנשי צוות ל"הקפת עולם אולטימטיבית" לזכר המסע ההיסטורי של מגלן, אירוע שלא נשכח.

"שבוע טוב"!

7.9.19   ז' אלול תע"ט

משהו מיוחד לפתיחת שנת הלימודים ששלחה לי מיה: היום, הראשון בספטמבר, היום, הראשון (א') באלול והיום הראשון בשבוע, השילוב הנדיר הזה הבא יחזור רק ביולי 2068, אז יש לכם למה לחכות!
בא' באלול כמקובל בדת היהודית, אנו מתחילים לבקש סליחה/ות, עד צאת יום כיפור, ארבעים יום תמשך התקופה הבלתי מחייבת אותנו. (ועוד נעסוק בכך).
ב- 1 בספטמבר מלאו 80 שנה לפרוץ מלחמת העולם השנייה. תאריך שנחרת בזיכרוני, לא רק בשל העובדה שביום זה התחלתי את כתה א', אלא ובעיקר בשל מה שראו עיני בחדר הורי וכולכם מכירים את הסיפור שכתבתי על היום הזה  ב – 1 לספטמבר 1939 בשעה 04.45 פתחה אניית מלחמה של חיל הים הגרמני באש תופת על מצודת וסטרלפטה של הצבא הפולני ובכך החלה המלחמה. במתקפה על פולין השתתפו מיליון וחצי חיילים גרמנים ו1500 מטוסים. סוכנויות הביון של בריטניה, צרפת וארה"ב דיווחו לממשלותיהן על ההכנות לפלישה אך הן לא עשו דבר במידע הזה. פולין ננטשה לגורלה ובכלל זה שלושה מיליון יהודיה. מלחמת העולם השנייה הייתה לאירוע הדמים הגדול בתולדות האנושות וכללה גם את שואת העם היהודי. מדיניות הפיוס של מנהיגי המדינות המערביות הנאורות, כלפי היטלר הייתה למנוע מלחמה בכל מחיר, והיטלר קלט את חולשתם.  המלחמה גבתה לבסוף בין 80 ל-100 מיליון הרוגים חיילים ואזרחים, ובהם 6 מיליון יהודים שהיטלר ראה בהם את "התגלמות הרוע והאויב הנצחי" ובהשמדתם רצה להגשים את חזונו "עולם ללא יהודים".
זו הייתה המלחמה הגלובלית ביותר, האכזרית ביותר וההרסנית ביותר, מכל המלחמות הרבות שניהלה האנושות. שש שנים ארכה המלחמה. ולחובבי השירים והשירה… השיר המייצג והמאפיין ביותר את המלחמה הזו היה השיר הרוסי ששלונסקי תרגם אותו ב- 1941 לעברית: "את חכי לי ואחזור"!
נוכח המתרחש בעולמנו היום, עולה השאלה לא פעם – האם נלמד הלקח?!
אלו היו "שישים שניות" על פרוץ מלחמת העולם השנייה.

ב- 6.9.1951 לפני שישים ושמונה שנים התגייסתי לצ.ה.ל. לא הייתי מציין זאת  אלמלא נסענו ביום שמש לוהט בכבישי עפולה ולפתע צדו עיני את צריף 'קצין העיר' שעדיין ניצב במקומו "ההיסטורי", אותו הצריף בו התגייסנו, ממנו נסענו לבה"ד 4 שבסרפנד. עצרתי וצילמתי אותו בכל הדרו זוהר בשמש הקופחת. (וכך הוא נראה היום). לא הייתי מאמין שישמרו את הצריף ולא יהרסו אותו אני בטוח שלו היה ניצב במקומותינו היו מעלים עליו את השופל כבר מזמן.
אי אפשר לסיים בלי להביע תקווה שבמהרה שני יחזור הבייתה בריא, שמח ומאושר. וכולנו נהיה אז מאושרים!
"שבוע טוב"!