שבועטוב

31.8.19   ל' אב תשע"ט

פרשת השבוע "עקב" קובעת שאם יקיימו בני ישראל את מצוות אלוהים הם יזכו בברכה ממשית, ברכה חומרית. במילים אחרות הקפדה על מצוות האל, תזכה את עם ישראל בשפע חומרי המחכה להם בארץ. והיה ואם לא תעשו כמצוותו תיהפך הארץ למדבר. הקב"ה מבטיח לעם את ההבטחות הגדולות האלה בתנאי אחד: שיאהב אותו! אלוהים אינו מצפה שהעם ינהג כראוי משום שנתגלתה לו איזו אמת חדשה, או שזכה להארה מבריקה, או משום שהוא רוצה להודות לו על הניסים שעשה לו מאז יציאת מצריים. הוא מצפה  שיתנהג כמצופה משום שהוא עומד לקבל בתמורה הטבות חומריות. (ומי לא מצפה להטבות חומריות?). אבל יש בפרשה פן נוסף מוצנע והוא 'הדוגמה האישית' של משה. משה חוזר ומתריע לבני ישראל שלא יתפארו בהצלחתם ושלא יאמרו: "כוחי ועוצם ידי הם שעמדו לי". במילים אחרות : שמרו על צניעות וענווה! אלא שמשה עצמו לא תמיד נותן דוגמה אישית למידת הענווה שלו כשהוא מרבה להלל את עצמו, איך הוא הציל את העם פעם אחר פעם מכליה.  מבקריו אומרים, שהצניעות אינה יאה אלא לגדולים באמת, שאם לא כן הצניעות הופכת לגאווה. אבל ביחס למשה, הם אומרים, שהוא אחד ויחיד וגאוותו בהשיגיו היא סוד צניעותו וענוותו.

מחר תיפתח שנת הלימודים תש"פ  (2019-2020).
זיכרון מלפני 80 שנה:
"ה-1 בספטמבר של שנת 1939 (לפני 80 שנה בדיוק) היה היום לו חיכיתי בכיליון נפש, חסר סבלנות כבר חודשים ארוכים. ב-1 בספטמבר 1939 נפתחה שנת הלימודים ואני עליתי לכיתה א'. אני ועוד 11 ילדים.  עכשיו אלמד לקרוא ולכתוב, יהיה לי קלמר משלי, עפרון משלי ואפילו מוחק. היינו מאוד נרגשים ומתוחים וכשנכנסה המורה, שקראו לה דשה, תקפנו אותה במטח של שאלות, שנדמו רק כשאמרה בקול שקט: "ילדים, שקט בבקשה, אתם נכנסים היום לכיתה א' ובכיתה א' אי אפשר לדבר כולם ביחד" והוסיפה לכך הסבר נרחב, שמהיום אנחנו כבר ילדים גדולים והיא מצפה מאתנו שנתנהג יפה ונהיה אחראים בלימודים ועוד אמרה כמה משפטים, שמרוב התרגשות, אושר ושמחה אני לא זוכר. אבל אני זוכר שהדבר הראשון שלמדנו לקרוא ואחר כך לכתוב היה "שלום כיתה א'" וגם "אבא" ו"אמא" ושאני התעצבנתי כי ה"מם" של אמא לא יצא יפה. בסוף למדנו לכתוב כל אחד את שמו ושוב התעצבנתי בגלל ה"מם" של עמרם". מדי שנה, כשאחד מנכדינו עולה לכתה א' אני מספר את סיפורי. השנה הסיפור מוקדש לרומי, עם ברכה מיוחדת, העולה לכתה א'.
ברכות ואיחולי הצלחה לכולכם לפתיחת שנת הלימודים החדשה, שתהיה לכם שנת לימודים מוצלחת ומהנה, שתרבו דעת ובשמחה! לכם: אן, אורי, מאי, ניר, גלי, לי ורומי בבתי הספר, לתום ושני בגנים ולתומר בפעוטון. באהבה גדולה!.

"שבוע טוב"!

24.8.19   כ"ג אב תשע"ט

אפתח בברכה לתימור ליום הולדתו. איחולי הצלחה, בכל מעשיך/ יוזמותיך/ רעיונותיך וידיעותיך. היה שמח ומאושר במשפחתך עם ג'ני וילדיכם אן, מאי, לי ותום. ובואו לאר' ערב בשבת לפגישת כל המשפחה. אוהבים ומחבקים!

כל שנה אנו חוזרים ל'עקדת יצחק' כסיפור מכונן להקרבה והתמסרות לאלוהים. אך איננו מתעניינים בסיפור הכמעט זהה המופיע תחת השם 'חג הקורבן'. ביהדות אברהם עוקד את יצחק. באיסלם הנביא אברהם עוקד את ישמעאל. חג הקורבן – עיד  אל אידחא הוא חג מוסלמי לזכר נכונותו של אברהם להקריב את בנו כמצוות אלוהים הכולל את החג', שהוא עלייה ברגל למכה והוא נחוג במשך ארבעה ימים. למה העלייה לרגל למכה? כי מכה על פי הסיפור הוא המקום בו התרחשה עקדת ישמעאל. ובסיפור: הנביא אברהם חלם חלום בו הוא שוחט את בנו (ישמעאל) ומעלהו קורבן לאלוהים. למחרת סיפר לבנו (ישמעאל) על החלום והבן אמר לו שעליו לראות בחלום ציווי אלוהי ולהקריב אותו. אברהם הנביא מיהר להגשים את החלום. הלך להר (הנקרא עראפאת) וביקש לשחוט את בנו כדי להוכיח לאלוהים את חוזקת אמונתו בו. כשאלוהים ראה את הכנותיו הכנות של הנביא אברהם שלח אליו טלה, שאותו שחט במקום את בנו. כל סיפור העקדה (היהודי והמוסלמי) הוא סיפור ההתמסרות הטוטאלית לאלוהים. ההבדלים בין עקדת יצחק לבין עקדת ישמעאל הם שבאיסלם, אברהם חלם חלום וביהדות, אברהם מממש בתכנון וביצוע במציאות. וכמובן המקום: באיסלם, ההתרחשות אירעה על הר עראפת שליד מכה וביהדות על הר המוריה. אגב, כל המתואר לעיל האם אברהם בכלל היה יהודי? אז למה כתוב ב'בראשית' אברם העברי? ואפילו יוסף (הגדול), נינו, זוכה לכינוי הזה. עברי אומר שהיה מצאצאי 'עבר' (נינו של שם בן נח). פירוש הרמב"ן לסוגיה זו הוא, שאברהם היה ליהודי מרגע שמל את עצמו. וכנגדו חז"ל אומרים שעד יציאת מצריים אבותינו לא נחשבו ליהודים, הם 'התגיירו' רק אחרי שיצאו ממצריים על ידי 'עשיית' ברית מילה, טבילה והקרבת קרבן ומה היו קודם תשאלו, כשלא נחשבו ליהודים, אומרים שהם היו "נביאים, קדושים וצדיקים".

תוספת קטנה שלא סופרה לכם על בית מוסדות – בית הילדים הראשון. הבנייה החלה ב28.7.1930 וכעבור שנה וחצי בערך אוכלס לראשונה. הבית שימש כבית ילדים קודם כל לצרכי ביטחון. רק אח"כ גובש סביבו רעיון החינוך המשותף הבית נבנה בשתי קומות, כשעל גגו היה חדר ששימש כחדר נשק לגאלי. ולא פעם ראינו על המדרגות שבבית, שוטרים בריטיים באים לבדוק את מחסן הנשק.  כשהתעוררה שאלת איחסון הנשק הבלתי לגאלי הוחלט בו. בטחון להצפינו בתוך קירות הבית הזה, כי מי יחפש נשק בבית בו מתגוררים ילדים רכים. על העבודה הופקדו משולם וגנייק. כיון שהמטפלות כמעט ולא יצאו מהבית כדי לא לעזוב את הילדים לבדם בתקופה ביטחונית כה קשה, השעות היחידות שלא נוכחו בבית היו בשעת שיחות הקיבוץ ובתקופה ההיא היו 3-4-5 שיחות בשבוע בשעות אלה הוצפן הנשק בקיר כפול. אחד מזיכרונות הילדות שלי מתקופת 'המאורעות' (1936-9) שבשעת לילה, פתאום ירו על הבית שלנו מרובייה תחתה. היינו בני ארבע ואמרו לנו שאם יש יריות שניכנס מתחת למיטות וכך עשינו. אני זוכר שכעבור זמן קצר כל הקומה שלנו (העליונה) התמלאה בחברי קיבוץ מתרוצצים בין החדרים (אני לא זוכר את ההורים דווקא). הם פשוט רצו אלינו מצריף חדר האוכל שהיה למרגלותיו, יצאו משיחת- קיבוץ שנערכה באותה שעה. באו, הרגיעו, החזירו אותנו למיטות והלכו כלעומת שבאו לדון בענייניהם בשיחת החברים. רוצה לומר, שלבית היה כבר "עבר ביטחוני" לפני פרוץ ההתקפה על משמר העמק וההפצצה הנוראה במלחמת השחרור. האם ראוי הבית לשימור בזכות עברו  –  כמו הבית הגדול?!
ושוב ברכות לשני לשובו הביתה. אושר ושמחה על החלמתך, חיבוק ענק!

"שבוע טוב"!

17.8.19  ט"ז אב תשע"ט

בשבוע שעבר התאבלנו בט' באב והשבוע אנחנו חוגגים את ט"ו באב הנחשב היום כחג האהבה העברי. אבל נתחיל מהתחלה. ט"ו באב החל כחג חקלאי קדום. יום זה נחגג בכרמים, כי ביום זה החלה עונת הבציר. החג החקלאי ציין את: א'. סיום הקציר.  ב'. ראשית הבציר.  ג'. פריחת החצב.  ד'. יום אחרון לנטיעות חדשות.  ה'. הפסקת כריתת עצים למערכת המקדש.  ו'. ביום זה, החמה מגיעה לשיא כוחה ההולך ופוחת עד ט"ו בשבט.
כחג האהבה העברי הוא נזכר לראשונה במשנה המספר: שבימי קדם הנשים היו לובשות בגדים לבנים, מושאלים, כדי שלא לבייש את מי שאין להן בגדי לבן מהודרים. הנשים היו יוצאות לחולל בכרמים ולמצוא שידוכים. חז"ל מצאו שבט"ו באב היו אירועים שונים שהתרחשו בו שמסמלים אהבת חינם ואחדות בישראל. שהעיקרי שבהם הוא: שביום זה השבטים השונים הותרו לבוא זה בזה כדי להינשא כביטוי לאחדות העם.
והידועים כ"חכמים" מה אמרו בעקבות התיאור התוקפני בו הבנות יצאו לרקוד בכרמים בלבן, הגברים ארבו להן, התנפלו עליהן וחטפו אותן: "תאהבו ותזכרו כשבחורה אומרת לא היא מתכוונת ללא. ואהבה אפשר ושווה לחגוג בכל זמן ולא רק בתאריך מיוחד ושנוי במחלוקת, שאינו רומנטיקה, לא אהבה ובטח שלא חג". ראשית הרעיון של ה"מי טו"?

כשדנים בנושא "קליטת חברים חדשים". יש התייחסות לחשיבות העבר. מכיוון שדעתי ידועה לכם: שמי שלא מתייחס לעברו, "ההווה שלו דל ועתידו מעורפל" (כדברי אבי)  הפעם אתייחס לכמה אירועים בקיבוץ לפני 80 שנה – שנת 1939.
שימו לב איך בטחון, חברה ותרבות משולבים זה בזה:
7.1.39  מתנהל קרב בין הצבא הבריטי וכנופיות ערביות בסביבות עין השופט.
14.1.39 ירדנה כהן – בהופעת ריקודים על נושאים תנ"כיים.
21.1.39 – יום הולדת לקיבוץ  –  שירה בציבור.
18.2.39 יריות מהר הגעש שכוונו למוסד. הוחלט שחברים יקחו את הרובים לחדרים.
הסתיימה התקנת האוטו המשוריין. קיבלנו מכונת יריה "לואיס גאן".
נערכה חגיגת ט"ו בשבט.
21.2.39 הפלוגה הניידת של הנוטרים יצאה למארב בהרים.
למשמע יריות ירדה לואדי לארוב לערבים ופתחו עליהם באש.
נמצא ערבי פצוע במקום ההתנגשות. לאחר מכן נערך חיפוש בכופריין.
26.2.39 ציון לשבח לנוטרים שהשתתפו בפעולה הנ"ל.
3.3.39 ו. המשק דנה על סידורים לשעת חירום.
6.3.39 עקב המצב בוטלו חגיגות פורים.   הגיעו ידיעות על כיבוש צ'כיה ע"י הגרמנים.
ידיעות מחרידות על מאסרים והתאבדויות של יהודים שם.
20.3.39 תחנת הקמח של הערבים ע"י הפרדס עלתה באש ונשרפה.
21.3.39 הופיע בדפוס סיפור לילדים "אבנר אוהב פרחים" – נכתב ע"י קובה וצוייר ע"י יצחק בן מנחם.
28.3.39 שולמית בת דורי (מיתה) חיברה מחזה בשם "אוניה סוערה".
1.4.39 שוב יריות מכיוון הר הגעש. התנגשות של מארב שלנו עם הכנופיה.
מייטק מוסר דו"ח מוועידת השלום – "השולחן העגול" בלונדון.
4.4.39 סדר פסח.
23.4.39  שביתה בחיפה כמחאה על החזרת אוניית מעפילים שהגיעה לחופי הארץ.
כל היישוב מזועזע!
1.5.39 חג האחד במאי.
5.5.39 גל טרור חדש. החל הקציר – הנוטרים יוצאים לשמירה בשדות.
17.5.39 פורסם ה"ספר הלבן" – שביתה כללית בארץ.
25.5.39 חג הביכורים.
8.8.39 לוי רון יוצא להדרכת קיבוץ ארצישראלי ד'. (יקום).
חידוש! – החברים יקבלו חתיכת סבון טואלט לחודש.
1.9.39 הגרמנים פולשים לפולין – החלה מלחמת העולם השנייה.
ילדי גן דשה עולים לכתה א'. (לימים קב' "סנונית")
26.10.39 משה מולצ'דסקי שם קץ לחייו.  בוריה נבחר לריכוז המשק.
12.39  נחוג חג החנוכה שבו תם סיפורה של השנה.
ואחרון אך הראשון בעצם הוא על שני השמח והחמוד כל כך שהבריא.
כולנו דאגנו וכולנו חשים אושר ושמחה  על הבראתו השלמה. חיבוק ענק מכולנו.

"שבוע טוב"!

10.8.19   ט' באב תשע"ט

השבת בה קוראים את 'שבוע טוב' השנה –חל בתשעה באב, לכן כמה מילים על יום מיוחד זה ביהדות: תשעה באב מציין בעצב ובקינות את יום חורבן בית ראשון ובית שני. שלושה הבדלים הלכתיים ישנים קיימים בין צום תשעה באב לבין הצומות הקלים. והם: א'. צום תשעה באב נמשך יממה שלמה ואילו יתר הצומות הם רק בשעות היום.  ב'. בצום תשעה באב האיסורים קיימים בכל חמשת "העינויים" : 1. אין אכילה ושתייה.  2. אין רחיצה.  3. סיכה. 4. אין נעילת מנעלים. 5. אין החלפת תשמישי מיטה. ג'.  מצום תשעה באב פטורים רק החולים, מיתר הצומות פטורות גם נשים בהריון ונשים מיניקות. צום תשעה באב כי הוא מחייב באבלות. לכן יושבים בו על הארץ, אין מברכים ב"שלום" זה לזה. מחשיכים את האורות בלילה ונאסר לימוד תורה משמח. לעומתו ביום הכיפורים, פרט לחמשת העינויים, הוא יום חג! לובשים בגדים נאים, יושבים על ספסלים, מברכים לשלום זה את זה ועוסקים בתורה ללא הגבלות.

ובמעבר חד. מדי פעם אני משתף אתכם בסיפור משפחתי והפעם על בן דוד של אבא, ידידיה חבקין. בשנות ה-70 המוקדמות הופיעה בקיבוץ זמרת, מוזיקאית, פזמונאית בשם דרורה חבקין. את השעה שלפני ההופעה העבירה בביתו של אבא בשיחה משפחתית . אבא סיפר לי שלאחותה הצעירה של אימו היה חתן בשם בן ציון חבקין ובנו, ידידיה, טיפח את דרורה לכיוון המוזיקלי. מי האיש הזה? את התשובה קיבלנו ב"הארץ" לפני חודש בערך. ידידיה היה אסטרולוג, צמחוני אידיאולוגי, מוזיקאי וטיפוגרף אך התפרסם בהיותו ההומו הראשון המוצהר בירושלים. "למיטב ידיעתי אני ההומוסקסואל היחיד בירושלים" אמר . הוא היה טיפוס חריג ואומלל. קשה להאמין שהיה קיים בכלל כי הזדהותו זו, הקדימה את זמנו בעשרות שנים. בחברה הציונית החלוצית, קיומה של ההומוסקסואליות היה מוכחש במידה רבה ובחברה הבריטית והערבית, נחשב, כמו בחברה הדתית היהודית לנגע שראו בו הרגל מגונה שיש להסתירו מהציבור. ידידיה חבקין עסק באובססיביות בנטייתו המינית עד כדי ראיית ההומוסקסואלים כגזע נבחר הנושא שליחות אוניברסלית וכתב: "להתייחס לאורנטיים (הומואים) כאל יצורים הראויים לחמלה זו טעות!… אלה האנשים ברי המזל עלי אדמות ועליהם להתייחס ברחמים אל ה"נורמלים" (1925). חלומו היה להיות פציינט של פרויד וליהפך למקרה מפורסם בתחום הפסיכולוגיה.  נטייתו להומוסקסואלים נתגלתה כשבילה באתרי שיזוף של נודיסטים כשנהנה להסתכל על העירום בעיקר ב"חממה להזעה". הוא היה דמות שוליים בירושלים המנדטורית, אאוטסיידר כמוהו לא היה בעיר. מאחר שהיה אסטרולוג ו"קורא בכוכבים" שלח לבן גוריון מכתב ואליו צרף מסמכים, מפות השמיים ותחזיות. במכתב התריע על התאריך להכרזת המדינה וטען שתבוא על המדינה הצעירה פורענות קשה. בפרוץ מלחמת השחרור התגייס לצבא ושירת בהגנת קיבוץ קריית ענבים. פגז שנחת בקיבוץ פגע בקבוצת חיילים ביניהם גם הוא והרגם. בן 45 שנים היה האיש שנקבר בקיבוץ בקבר אחים.
מי שנצרה את זיכרו הייתה המוזיקאית והפזמונאית דרורה חבקין שידידיה גידל ועודד לעסוק במוזיקה. איש קצת מוזר היה במשפחתנו.

לפני כמה שבועות קוננתי כאן על היחס של בנינו ל"שומר הצעיר". שבא לביטוי במפקד הכניסה לתנועה. זוכרים? היום התעודדתי כשנכדתנו אורי סיימה קורס מד"צים ותדריך בתנועה בשנה הבאה. נזכרתי, איך ב- 1949 (לפני 70 שנה) יצאתי לקורס מדריכים של התנועה שנערך בגבעת חביבה במשך כמעט חודש. איך יצאנו ממנו חדורי אידיאולוגיה, עמוסי ערכים ורצון עז להדריך חניכים צעירים ולהנחיל להם את מה שקיבלנו. צופיות – בשדה, רעיוניות – בכתה ופעילות מחייבת בכל מקום אפשרי. אני רוצה לברך אותך קיקה ולאחל לך הדרכה מעולה מכל הלב על אף הקשיים שלבטח יהיו. חזקי ואמצי!

"שבוע טוב"!

3.8.19  ב' אב תשע"ט

פרשת "מטות" העוסקת במלחמה במדיין ובהכנתה מעלה מחשבות על "הצבא", מהו, איך הוא, למה הוא ואת מי הוא משמש .אנחנו יודעים שלעם ישראל לא היה צבא קבע ולא צבא מקצועי, ולו רק מהידיעה שלקראת המלחמה משה חייב כל שבט לתרום (כך כתוב) 1000 לוחמים ואותם גיבש כצבא למלחמה במדיין. זה לא היה גיוס כולל של הצעירים אלא גיוס חלקי במכסות ובכל זאת נקרא 'צבא העם', בשל שילוב המסגרות.  ללא כללי התנהלות וחוקים ברורים, אותו חייל שיצא למלחמה היה יכול גם לצאת ממנה ברכוש גדול. לקחת  אנשי אויב בשבי, השלל והביזה ועם תום הקרב יכלו לבסס כלכלית את הצעיר לכל חייו. לכן החיילים דאגו להשמיד את מחנות האויב  בלי להשאיר שבויים חיים, כדי לזכות במה שמכונה 'רכוש נטוש' שכלל כמובן נשים, עבדים, עדרי צאן שטחי אדמות וכסף וזהב. כיון שבימים ההם גילו של אדם היה בסביבות 40 שנה, ההימור הזה כנראה השתלם. ביוון העתיקה, כשהאויב קם עליך למלחמה היו צעירי הכפרים מתגייסים לצבא ומנהג היה שכל מתגייס מביא לשער הכפר אבן גדולה משדהו וכך נבנתה חומה גדולה. בשובם מהמלחמה כל חייל משוחרר היה לוקח את האבן שהביא חזרה לשדהו, האבנים שנותרו – כי איש לא בא לקחתן הפכו לגלעד. אנו קוראים בפרשה שבמהלך מלחמת בני ישראל במדיינים הרגו הלוחמים את כל מלכי מדיין ובמשפט קצר מוזכר שהרגו גם את בלעם (מהפרשה הקודמת) ואני שואל למה היה צריך להרוג את האיש שברך את עם ישראל את הברכה הנפלאה ביותר שכמוה לא נשמעה בכל סיפורי התורה? התשובה המקובלת לשאלה זו היא, שהקשר בין מופקרות בנות מואב לבין הרמזים שפיזר בלעם בברכותיו כל כך ברור… מנהיגי ישראל וכוהניו הבינו, באמירות שבין הברכות, שבלעם מסית ומדיח נגדם ולכן חיסלוהו.      ולחזור להתחלה דבר אחד אני יודע שהצבא שאליו יתגייסו ספיר ומור יהיה שונה לחלוטין אפילו מהצבא אליו אני התגייסתי לפני שישים ושמונה שנים.

ואני לא יכול שלא להתייחס ל"עלילות קפריסין". ההתדרדרות המוסרית של הנוער החלה כשבעולם היו רק שני צעירים. אחד מהם היה רוצח.  שהתייצב בפני אלוהים לענות על השאלה : "היכן אחיך"? הוא לא טען שרצח בגלל שלגם אלכוהול או היה אפוף סמים.  קין רצח את הבל שטרם הספיק להינשא וללדת צאצאים. כל צאצאיו של קין, כידוע, נספו במבול. ומי נשאר? נח! שהיה מבני שת, הבן השלישי של אדם וחוה שנולד אחרי הרצח. ולא הייתי מציין זאת אלמלא הנערים כולם היו יראי שמים בכיפות לבנות וחגגו את האירוע.
ולשמחות: השבוע ציינו את יום הולדתה של רעיה – אם משפחתנו – האומרת, שמגיל מסוים לא צריך לחגוג ימי הולדת ואין חובה לציין אירוע זה במיוחד. צריך לכבד את דעתה. נאחל לך הרבה אושר, נחת, ושמחה באהבה ענקית!
"שבוע טוב"!

27.7.19  כ"ד תמוז תשע"ט

השבוע, ביום א' חל צום י"ז בתמוז בהמשכו במשך שלושה שבועות נהוג להתאבל על חורבן בתי המקדש הראשון והשני (שהתרחשו באותו יום) ועל אובדן הריבונות היהודית בירושלים. אותם שלושה שבועות שיסתיימו בט' באב נקראים ימי בין המצרים. הסבר קצר: בי"ז בתמוז  פרצו הרומאים את חומת ירושלים לקראת שריפת בית המקדש. אנשים דתיים צררו לאותו תאריך כמה צרות יחד ומשייכים לתאריך זה גם את היום בו שבר משה רבנו את לוחות הברית בשל חטא עגל הזהב, יום בו מציינים את חטא המרגלים שהוציאו דיבת הארץ, ובתאריך זה בוטלו הקורבנות ונשרפה התורה בבית המקדש הראשון והועמד צלם בהיכל. דיני האבלות הולכים ומתחזקים לאורך שלושת השבועות הללו עד לשיאם שהוא ט' באב וכך נוהגים: נמנעים מתספורת, מגילוח, מהאזנה למוזיקה קצבית, מקיום מסיבות וחתונות. לא אוכלים בשר ולא שותים יין, לא מקיימים יחסי אישות, ויש כאלה שאינם מתקלחים ואינם מכבסים את בגדיהם. הדתיים מאמינים שבימים אלה השמיים פתוחים ל'תשובה' ויש לחזק את אהבת ישראל כדי לתקן את החטא הנורא של שנאת חינם שהחריבה את בית המקדש השני ואת ארץ ישראל. אנחנו החילונים איננו מודעים לכל המתואר לעיל.  בתקופה זו אין לימודים בישיבות ובאולפנות, זו תקופת ה'חופש הגדול' שלהם במשך זמן מה רבים מהם יוצאים לטיולים ומהם, גם יש שטובעים בכנרת ובים.

הבחירות יתקיימו בעוד 50 יום ונשאלת השאלה האישית במי לתמוך? שאלה שבימי 'הקולקטיביות הרעיונית' כמעט שלא נשאלה. היום ישנם בנו ממצביעי ליכוד דרך 'כחול לבן', 'עבודה', 'מרץ' ועד 'הרשימה המשותפת' ואני מניח שפה ושם ימצאו גם מצביעי 'העוצמה היהודית'. היתרון בתקופת הקולקטיביות הרעיונית בקיבוץ ובתנועה היה בכך שיכולנו לצבור כוח פוליטי, השפעה ואהדה בציבור הרחב מצד אחד, ומהצד השני תחושת אחדות וליכוד בתוכנו. כששני מרכיבים אלה היו קיימים מה הפלא שכולנו נרתמנו לפעילות נדרשת לקראת הבחירות. הניגוד בין האווירה בקיבוץ בבחירות לכנסות בימים עברו, לבין האווירה וההיחלצות של היום כל כך קיצוני, שכל מה שאני חושב הוא על הנוער שלנו, הבנים שלכם והנכדים שלנו. לאיזה סוג של "בועה" אנחנו מחנכים אותם, מה מידת החשיבות, להשקפת עולם ולנעשה סביבנו. בלי כוח פוליטי האם  תהיה לנו השפעה ואכפתיות על גורל החברה והמדינה? מילים גבוהות במציאות עלובה. זה אולי נושא ששווה לדון ב- 2030. עלינו להבין שרק לשים פתק בקלפי זה לא מספיק והפגיעה בנו בוא תבוא אם לא נתפוס זאת ונסתפק רק בחיים טובים  ובנוחיות מירבית.

וברכות לספיר ליום הולדתו. לפעמים כשאני שומע אותך אני מדמה לשמוע את דברי אבא שלי. שטחי העניין, יכולת ההעמקה וכושר הביטוי. אל תשתנה! תמשיך לקחת מבט כולל, גם בקצת ריחוף. המעורבות שלך והאיכפתיות שלך כבר מורידות אותך לקרקע המציאות.
נאחל לך המון עניין בכל שאתה עושה. בכל עיסוקיך! במעשיך ובמחשבותיך! ושהכל יהיה רק בשמחה!!
אהבה שלנו והגאווה שלנו תמיד ילווך!

"שבוע טוב"!

20.7.19   י"ז תמוז תשע"ט

פרשת השבוע "בלק" הוא סיפור ידוע, בו בלק מלך מואב מבקש את בלעם בן בעור, קוסם, מכשף ונואם ידוע, לקלל את עם ישראל ומפיו יוצאות רק ברכות. כידוע ההבחנה בין ברכה לקללה היא דקה מאוד ולא תמיד "המבורך" יודע אם בורך או קולל. לדוגמה המילה "קלס" שאינך יודע אם כוונת האומר היא לשבח ז.א. לקלס, או לגנות, לשים אותו לקלס. כיון שבלעם לא היה טיפש, הוא הולך על החבל הדק הזה שבין הברכה לקללה ובני ישראל, שלא היו מתוחכמים מספיק כדי להבחין בוודאות מלאה בין הטוב ובין הרע שבברכותיו מלאות הרמזים, הרגו אותו כשכבשו את ארץ מואב. יש אומרים שדרכו היא גם דרכם של כותבי הנאומים בימינו. ואסתפק בזאת הפעם.
שתי פגישות הביאו אותי לכתוב את הדברים הבאים מבלי להיכנס לתוכנן.   לפני 15 שנים עברנו יחד עם יעל הרפז ז"ל קורס גישור מתקדם ולאחריו פנינו למזכירים להקים במשמר העמק צוות גישור לעניינים שבין החבר למוסדות הקיבוץ ולסכסוכים אישיים שמקשים על החברים. צוות הגישור שהצענו היה אמור להיות צוות של חברים שאינם קשורים או מכהנים במערכת הממסדית. הצעתנו נידונה במזכירות והועברה לשיחת –קיבוץ ונדחתה בטענה שזה תפקיד המזכירים. היום, כשאנו בעיצומו של תהליך חיזוק המשפחה מול החלשת החברה הכללית בקבלת החלטות ובעיקר ביישומן, הצורך במוסד הגישור רק עולה ובעקבות שתי הפגישות שחברים באו לדבר אתי נראה לי הכרחי. במקרה אחד חרגתי מנוהגי ופניתי למזכירות והצעתי שיקימו 'גוף' בלתי תלוי לטיפול בנושא, (אגב, כך הוקמה המזכירות החברתית המורחבת) מאחר שהעימות נמשך כבר זמן רב. הקשיבו לי (התרשמתי) בהבנה, אך בפועל זה לא קרה ו"האי הבנות" נמשכות ויימשכו גם לאחר ששוב ניסו מוסדות הקיבוץ ל"טפל" בעניין. אני בטוח שצוות גישור בחשיבה "מחוץ לקופסא" היה שומע ומקשיב לצדדים, מתייעץ עם מי שימצא לנכון, (אם ירגיש צורך) ופותר את העניין.
מאחר שהוגדר שהתהליך החברתי יעסוק ב- 2030, מועד/תקופה שלא תחול עלי ולא אהיה שותף לה, אני תורם בדרך זו את הצעתינו, להקים צוות גישור! ואנחנו בהחלט נהיה מוכנים להשתתף בהליך הגדרת התפקיד.
ולברכות: ללירן, שכבר אינו נער, המון ברכות חמות לך ולמשפחתך ולכולנו ביום הולדתך ה- 56 ואני לא מאמין שכך הוא, כי בשבילי/נו תמיד תישאר הילד המקסים, השובב, החייכני, המתבייש קצת והאהוב על כל. נאחל לך שכל משאלותיך יתמלאו… ובשמחה גדולה!
ולאן! ההולכת וצומחת לנגד עינינו שכמובן היינו רוצים לראותך יותר – נערה כל כך מוכשרת בנגינה בחליל, בשירה, בכתיבה, שדווקא בחרת בציור כמסלול למידה והתמקצעות, נאחל לך המון הצלחה, אושר, אהבה והכל בשמחה גדולה עם הוריך, אחייך, חבריך וחברותייך וכל משפחתך הגדולה.
" שבוע טוב"!

13.7.19   י' תמוז תשע"ט

פרשת השבוע "חוקת" כוללת שלושה נושאים שאתייחס אליהם:
הפרה האדומה, מות מרים הנביאה ומשה מוציא מים מהסלע ונענש.
כשריכזתי את הרפת בפעם הראשונה, נקלענו להמלטה קשה במיוחד שגם כוחותיו של יואש  לא יכלו לעזור בהוצאת הוולד ונאלצתי להתקשר לד"ר סירוטינסקי, 'רופא הבהמות' (וטרינר) שבלי להיכנס לפרטים, הביא לעולם עגלה אדומה (כתומה) עם כוכב לבן במצחה. בעודנו שותים את ספלי הקפה אחרי האירוע, סיפר לי את סיפור הפרה האדומה בתנ"ך. וכך סיפר: בפרשת השבוע עוסקים בנושאי טומאה וטהרה. חכמינו פסקו מהו סולם "הטומאה" ובראשו טומאת המת המכונה 'אבי אבות הטומאה'. כדי להיטהר, נזקקים לפרה שכולה אדומה, ואין בה מום, אותה מוסרים בידי הכהן הגדול ששורף אותה כולה מחוץ למחנה. מאפרה, המעורבב ומומס עם עץ ארז, תולעת שני ואזוב מיטהרים שבעה ימים. כששאלתי מה זה כל הסיפור הזה ענה לי: "זו חוקת התורה" ועל כך אין ויכוח! אבל העגלה שנולדה לנו, אמר סירוטינסקי, לא תוכל לשמש כ'פרה אדומה', בגלל הכתם הלבן הקטן שעל מצחה".
ולמות מרים הנביאה אחות משה ואהרון. מרים הייתה מאוד אהובה על העם והיא זכורה ומוזכרת בעיקר בשל שלוש סיבות. הראשונה כילדה בת שש השומרת על משה הקטן בתיבה השטה על היאור, עד שבאה ביתיה בת פרעה, והיא משכנעת אותה למסור אותו לאמו להנקה. השנייה, השירה והמחולות הסוחפים שארגנה לבנות עם ישראל לאחר חציית ים סוף. והשלישית, כשדיברה סרה במשה על האישה הכושית ש"לקח" וכעונש על כך (עוד עונש) 'חטפה' צרעת והוצאה מהמחנה לשבוע, והעם… מסרב להמשיך בדרכו במדבר עד שתשוב מהבידוד. יש הקושרים את מותה גם לסיפור "מי המריבה". המדרש מספר: למרים הייתה באר שהלכה איתה כל הזמן וממנה שתה כל העם וכשמתה, אזלו המים, העם מתלונן על צמא ואת תלונתו מעביר משה לאלוהים ו"הכל יכול" מביא אותם לסלע ופוקד על משה ואהרון לדבר אל הסלע כדי שיצאו ממנו מים. אך משה לא מדבר אל הסלע אלא מכה בו פעמיים  ומים רבים זרמו והירוו את העם הצמא. בשל אי קיום הוראותיו גזר אלוהים עונש כבד על משה ואהרון שלא יגשימו את משימת חייהם ולא יוכלו לבא אל הארץ.
לפני שבועיים סיפרתי על העונש שהטיל אלוהים על העם בגין המרגלים. שעל ארבעים הימים שריגלו בארץ, נידון כל העם לנדוד ארבעים שנים במדבר. גם בפרשה זו אלוהים ממשיך להעניש והפעם את משה ואהרון באופן אישי.     אדם בן ימינו יתמה, כמובן, על המידתיות שבעונש, איך מול מעשיו ופעלו הגדול והמפואר של משה רבנו, נמנע ממנו להגשים את חלום חייו ומשא נפשו. ומכאן לדילמה הנצחית, הקשר בין פועלו של האדם בעבר לבין צרכיו של דור העתיד בבחינת: "האדם משתעשע בזיכרונות עברו, אבל אלוהים חושב רק על העתיד ולשם מכוון". הרב יונתן זקס בספרו "שיח ושיג" כותב שזו ההתייחסות 'הקרה' של אלוהים ורמז לתופעת חילופי הדורות כשמורה מתי: "עד כאן" וממתי: דור חדש. ואוסיף משלי, בימינו, בחברה המערבית המודרנית וגם אצלנו קיימת ההתייחסות המבטלת את דור הזקנים 'המשתעשע בזיכרונותיו' ובפועלו בעוד הדורות הבאים כבר מתנהלים בדרכם האחרת. וד"ל.
ובלי ברכות הרי אי אפשר, הברכות השבוע מכוונות לגלי בן ה- 9.  נאחל לך ילד חכם, יפה, חזק ואהוב, שתרבה דעת, תרבה חברים וחברות, שתרבה בכדורגל וכדורסל, שתרבה אהבה, שתרבה שמחה ואושר במשפחה עם הוריך ואחיך ועם כולנו במשפחתך הגדולה.

"שבוע טוב"!

6.7.19   ג' תמוז תשע"ט

יש פרשות- שבוע שאי אפשר לפסוח עליהן ואחת מאלה היא פרשת "קורח". זו פרשה המעלה לראשונה את שאלת מהות הדמוקרטיה מול השלטון הקיים.
ראשית הסיפור: קורח, בן דודו של משה רבנו, אדם חכם ועשיר ומאוד אמביציוזי (במדרש נאמר שעושרו בא לו, כשיוסף מינה אותו למנהל מחסני המזון במצרים). לפני שהתחיל ב"מרד" נגד משה, הקים שתי קבוצות מורדים שעמד בראשן. ואלו הן: האחת, דתן ואבירם משבט ראובן שטענו שראובן בהיותו הבן הבכור והם כיורשיו צריכים להוביל את העם. והשנייה: 250 ראשי בתי אב משבטים אחרים שהצטרפו אליו. קורח היה פופוליסט גדול וידע לדבר אל אנשיו. הוא ידע לפרוט על מיתרי המרמור של הבלתי מרוצים ולתת להם הרגשה שהוא עומד לצדם ותומך בהם כנגד המנהיג השולט, במקרה שלנו- משה. מה בעצם קורח רצה? בסך הכל הוא רצה רוטציה! הוא רצה להחליף את משה ואהרון וניסה לעשות את החיבור הראשון בין הון לשלטון. במילים אחרות: "בעל המאה יהיה גם בעל הדעה". משה היה חכם דיו ועשה הכל כדי למנוע זאת. המניע למרד היו המינויים שמשה עשה בהעניקו לאהרון את התואר כהן ראשי ומינה את בניו ליורשיו. קורח, שנפגע מכך שאינו במינויים האלה, בא בטענות למשה ואמר לו בהתרגשות: "כל הקהילה כולם קדושים, ובתוכם אלוהים, מדוע תתנשאו על קהל אלוהים?" במילים אחרות: אף אחד לא בחר בך למנהיג ולא את הכוהנים למלאכת הקודש! אנחנו לא פחות טובים מכם ולכן אנחנו דורשים את חלקנו במנהיגות ובשלטון. משה, שהבין את המגמה מאחורי דבריו אמר לו בשקט: "בסדר, אלוהים יחליט! בוא ונראה אותך מדליק את הקטורת!" ואז כשקורח ואנשיו  מנסים להדליק את הקטורת, האדמה פערה פיה – לפקודת אלוהים, שכמובן היה עם משה – ובלעה את קורח ובני עדתו. מאז ועד מותו משה ידע שהשלטון על העם הוא בידיו. מוכרחים להודות, שהטיעונים של קורח היו הגיוניים: יש שוויון , כולם נולדו בצלם ולכולם מגיע. היום היו אומרים: "העם דורש צדק קדושתי"!  כידוע סיפורי המקרא אינם חותרים לרעיונות כמו דמוקרטיה וליברליזם ועובדה שגם בחלוף מאות שנים אחרי תקופת 'השופטים',  באה תקופת 'המלכים'. בפרשת קורח אנחנו נתקלים לראשונה בסוגיות הדמוקרטיה, בשוויון, ובהחלפת השלטון , ההנהגה וההורשה לכן הפרשה כל כך חשובה ויוצאת דופן. כששאלתי למה פרשה זו בכלל כלולה בספר 'במדבר', שנכתב בימי בית ראשון, השיב המרצה הנבוך: "כי כך כתוב בתורה" וד"ל.

בשבוע שעבר שכחתי לציין בין השמות שסיימו את לימודיהם השנה, את  מיה שסיימה לימודי קאוצ'ינג אישי ועסקי אנחנו מברכים אותם בחום ומצפים לראות "תוצאות" יפות בפועל של לימודיה.
"שבוע טוב"!

29.6.19  כ"ו סיון תשע"ט

במרכזה של פרשת "שלח לך", משה שולח שנים- עשר מרגלים לתור את הארץ ולדווח על הממצאים מכל ההיבטים : גיאוגרפי, דמוגרפי, כלכלי, מדיני, צבאי וחברתי. וכששבו מהמשימה, כך כתוב: "ויוציאו דיבת הארץ אשר תרו אותה אל בני ישראל לאמור הארץ אשר עברנו בה לתור אותה ארץ אוכלת יושביה היא וכל העם אשר ראינו בתוכה אנשי מידות". ציטוט מפרשת השבוע. קטע זה מעלה את השאלה האקטואלית מה התקשורת צריכה לספק לנו, עובדות או דעות. האם רק לספר מה היה, הווה, קורה, או גם לתת דעות ופרשנויות למתואר בכתבה. שנים עשר המרגלים נשלחים מהמדבר לארץ ישראל כדי לשוב ולדווח למשה ולעם מה ראו והרוב ביניהם (עשרה מתוך שנים עשר) חוזרים עם מסקנות קשות על כך. ואומרים: "הארץ אינה טובה לנו, לא כדאי להמשיך הלאה בדרך". מהו בעצם חטא המרגלים הנחשב לחטא היסטורי, שהעונש עליו היה: שעל ארבעים הימים בהם ריגלו בארץ ישראל ינדוד העם במדבר ארבעים שנה. בהיבט התקשורתי, הם בסך הכל לא הבדילו בין העובדות שהיה עליהם לספק לבין דעותיהם ותחושותיהם האישיות ושמו את הדגש על הפרשנות האישית לחוויותיהם בארץ. במילים אחרות הם הפכו ממדווחים לפרשנים ומכאן קצרה הדרך, לתפקיד 'היועצים'. הם נשלחו להביא מידע אבל חזרו וסיפרו לא רק על המציאות שראו אלא הדגישו את פרשנותם האישית ובכך גרמו לעם לרגשות מרירות , תיסכול וחוסר מוטיבציה להמשיך את המסע אל היעד שנקבע. ולא נותר לנו אלא לחשוב גם היום, שכל ידיעה בתקשורת ראויה לקריאה ביקורתית ולחשיבה – האם מוסרים לי בידיעה אינפורמציה, או באים 'להשפיע' עלי על ידי הבעת דעה ועל פי זה לנקוט עמדה. ונחזור עוד רגע למרגלים שלנו. 'שטיפת המוח' שהם עשו לעם במדבר לא צלחה והוכחה לכך שגם היום אחרי 3000 שנים אנחנו קוראים בארצנו את הפרשה הזו שמסקנתה הייתה שאין סיכוי ואין טעם להגיע לארץ ישראל. אם לתאר את הסיטואציה בכתבה מהיום זה ייראה בערך כך: "העם התקבץ לעת ערב ברחבת המשכן לקבל את פניהם של המרגלים. לראותם ולשמוע את דברם. כשסיימו לספר על מסעם אמרו : זהו, "העם אמר את דברו"! הבה נחזור מהר מצריימה! וכשהמיעוט, שני הנציגים שסברו אחרת אמרו את דברם, כשהם נושאים מוט ועליו אשכולות ענבים ורימוני הארץ להמחיש את טוב הארץ, ההמון שאג: "אלה 'שמאלנים' אלה"! בוז להם!  משה, הנביא והמדינאי, עמד מאוכזב מהדו"ח ששמע ואמר לעצמו: "לא לכך התכוונתי ששלחתי דווקא את שנים עשר המכובדים הללו לתור את הארץ, עליהם היה לספר לעם את מה שאני אומר כבר זמן רב, שהארץ המיועדת לנו טובה היא, ארץ זבת חלב ודבש. בנאומו לעם דחה את הדו"ח שהוגש לו וסיים את דברו ב"עלה נעלה" והורה להמשיך בדרך. העם השפיל את עיניו והמשיך בדרך הארוכה לעוד 39 שנים במדבר.

השבוע הסתיימה שנת הלימודים של תשע"ט. אנחנו רוצים לברך את תום בגנו, את רומי בסיימה את הגן כשפניה לכתה א' ואת לי, גלי, ניר, תלמידי ביה"ס היסודי ואת מאי, אורי, אן ומור (שכבר סיים ובורך) תלמידי התיכון, את ספיר בסיימו שלב א' במכינת טרום צבא, וגם אני מסיים עוד שנה בלימודיי.
סוף שנה, כידוע, מבשר על כך שהנה, הנה באה שנה חדשה: שיעבור עליכם החופש בנעימים, בילוי מהנה וגם משמעותי, וכמו שאמרו הורי: 'שתנוחו ותצברו כוח' לקראת שנת הלימודים הבאה עליכם לטובה, שמן הסתם גם יהיו בה גם קשיים. ואל תשכחו לבוא ולשמח את הסבים שלכם!

"שבוע טוב"!