16.9.19 ט' אדר ב' תשע"ט
לאבא.
40 שנים חלפו מאז מותו של אבא. אני חושב שבהחלט אפשר לומר שאני ממשיך את המורשת שלך, את האמונה שלך בבחירת דרך חיים ובדברים החשובים בהם עסקת. אני חי את הקיבוץ שאתה וחבריך הקמתם, אני מחזיק באידיאולוגיה בה דגלת בחייך, בעבודה קשה ברפת ובמטעים, בחינוך, בתרבות, בפעילות ציבורית, ובאמונה ביצירת חברה צודקת והיות אדם טוב יותר בחברה הזו, שחיה בפועל את ה'פראזות' הנאמרות בקול, באכפתיות שלך בכל תחום ובכל מקום, להיות משמעותי ונחשב בבית הקיבוצי שלנו ובתנועה. אני ממשיך לדגול בתרבות החילונית המתחדשת ומחדשת שלך, בלתת ערך למילים. הייתי מאוד רוצה להיות נוכח בשיחות עם נכדיך על תרבות בקיבוץ בו חיים 4-5 דורות, על תנ"ך, על מחול וספורט. אני ממשיך בדרכך לראות את הכלל, את החזון, את הרעיון כעיקר. אני לומד שנים רבות וודאי היית גאה בי על לימודי בתנ"ך ויהדות. לפני כל חג, אני מנסה להביא את מסר החג היהודי לקיבוץ באמצעות טכנולוגיה שלא הכרת. כמוך יש בי סקרנות והתעניינות בתחומים רבים. לדאבוני, עם כל רצוני, אני לא מסוגל להביא את משפחתנו, ולו פעם אחת לכך, שנסב כולנו יחד בסדר פסח הקיבוצי, שאותו יצרת, בנית וכללת בו את כל משנתך! שבו באה לביטוי אהבתך ומורשתך לשלב תרבות יהודית מהעבר עם תרבות מתחדשת. אבל החשוב ביותר שלמדתי ממך, זה להיות ולעשות הכל עם האישה. כך אתה נהגת עם אמא וכך אני עם רעיה, כמה שיותר ביחד!. זיכרון קטן ואופייני מהעבר: כשהייתי בא ל'חדר' הייתם מכינים לי תה. אתה מחמם את הספל, אמא מכינה את עלי התה בכפית מחוררת, אתה שם את הסוכר, אמא מוזגת את המים ויחד אתם מגישים לי את כוס התה, כשאתה נושא את הספל ואמא את התחתית והכפית לבחישת הסוכר. תמונה בלתי נשכחת. במה לא הצלחתי? אין לי את מאור הפנים שלך לכל אדם באשר הוא, אין לי את הנעימות והחיוך את הסבלנות והסובלנות בלפגוש כל אחד וליצור איתו קשר. אין לי את הידע המקיף שהיה לך ואני לא מצליח לשמור כמוך על קשר חברי עם אנשים צעירים, עם וורשאים לשעבר, עם אולפניסטיות, עם אנשי רוח ואפילו עם אנשים שעליהם היית אומר: "הוא לא חכם גדול ולא טיפש קטן". במה הצלחתי יותר ממך? שיש לנו משפחה גדולה: 5 ילדים "מסודרים", 15 נכדים ונינה, ממש חמולה! שאני כותב לא על 'הרמס בייבי' ואוהב את הכתיבה. וגם… שאני כבר מבוגר ממך בעשר שנים, בינתיים בריא שמח ומאושר ושיש לי את רעיה אתי כמעט 70 שנה ביחד. היית מורי ורבי, היית לי דמות מופת באורח חייך, באהבתך, בזוגיותכם, בדבקותך ברעיון ובמימושו, היית לי מצפן ומצפון ותמיד אני מתגאה בך על היותך אבי! … ואפילו כתבתי עליך כמה סיפורים.
עברו 40 שנה אני זוכר ומזכיר אותך ומאוד מתגעגע אליך ואל אמא.
ביקור
מבקר את הורי
בבית העלמין הקיבוצי
מהלך בשבילים עטורי הירק
מכיר כמעט את כולם,
מייסדי הקיבוץ בשורות הראשונות
מצבותיהם כהו מטחב ושנים.
קברי לוחמים ממלחמת השחרור
מצבותיהם צבאיות למהדרין.
חברי פזורים בין השורות
חלקם מצבותיהם כבר דהו
וחלקן רעננות ולבנות.
משפחות צמודות, זוגות-זוגות
בחייהם ובמותם לא נפרדו.
לא מעט טייסים נמצאים כאן
עודד, שאול, חנן, דני ורוני
שורטות בי נסיבות מותם.
הולך בין הקברים
כל אחד וסיפורו,
נזכר ביפי קומתם, בתבונת דבריהם.
משקה את הפרחים ליד הוריי.
עוגמה נופלת עלי, רגלי כושלות,
מתיישב על ספסל.
זוכר אותך אבא
מלמד אותי לקרוא בגיל ארבע
נמאס לך לספר לי סיפורים
הספר הראשון שנתת לי לקרוא
היה האיליאדה,
אני מעריץ את הקטור גיבור ילדותי
זוכר אותך עצוב על משבתי ילדותי
ושמח בהישגי הזעירים.
את אמא מנסה להפריד
כשהתלקחו ויכוחים פוליטיים.
מסתכל על חלקת הקבר שבחרתי
ממתינה בסבלנות
שתמתין
עמרם ושמואל
שבועטוב 