"זיכרון זה לא רק נוסטלגיה – זיכרון זה גם פרספקטיבה"
20.5.23 כ"ט אייר תשפ"ג
פרשות "בהר" וחוקותי" עוסקות בין השאר ב"שנת השמיטה" שאומרת שאחרי שש שנים של חריש, זריעה וקציר, האדמה צריכה לנוח שנה ולא פחות ממנה, עובדיה-מעבדיה. כדי להגשים זאת הקב"ה מבטיח שנה שישית עם רווחים כפולים ותוצרת כפולה כדי לאפשר לחקלאי את מנוחתו. כי גם האדם צריך לנוח, 'למלא מצברים' בלשון היום. אחרי ארבעים ותשע שנים, אחרי שבע שנות שמיטה, יצרו את שנת היובל שהיא לא רק מנוחה מעבודה, אלא גם לגוף ולנפש. בשנה זו מתחילים מהתחלה. מוחקים את כל החובות וכל אחד זכאי לחזור למקום מגוריו. דמיינו לעצמכם שבשנה זו כל המשפחה שהתפזרה לכל עבר מתקבצת שוב ויש 'חכמים' שאומרים ששנת היובל מדגישה את ההיבט המשפחתי, ההתכנסות המשפחתית, ושיח משפחתי מחודש. התורה דוחפת אל הקן המשפחתי המקורי. אפשר לראות בכך עול ואפשר לראות בזה הזדמנות. ואומרת: ארבעים ותשע שנים חיינו את חיינו כפי שרצינו, אך בשנה החמישים הכל בטל. ונשוב לשורשים, לנחלה, למשפחה, לאדמה. והאדם המודרני? הוא לא זקוק ל"שנת שמיטה" בעבודתו ובמילוי תפקידיו, שהיא לא פחות אינטנסיבית ואולי הרבה יותר משל אבות אבותיו. את שנת השמיטה לה הוא זקוק אנחנו מכנים 'צינון' וחשוב שיהיה כזה בין מילוי תפקידים וכשאני רואה איזה מאמצים משקיעים אצלנו בהארכת קדנציות, אני אומר : קחו תקופת צינון לא כפי שעשו אבות אבותיכם אלא בדוגמת אבותיכם בלבד.
חג השבועות שאני זוכר היה חג שכולו יצירה חקלאית. כל ענף הביא את ביכוריו לאחר שהשקיע זמן רב בהכנת הביכורים. החג מאוד ביטא את אורחות חיינו, את רוחנו, שאיפותנו וצניעותנו. ורובנו עבדנו בענפי החקלאות. להלן מעין סיפור קצרצר המוכר לכם, בהוקרה ובהערכה לאנשים האלה: "החקלאים, הם היו אנשים שתמיד שאפתי להיות אחד מהם – החקלאים. תמיד ראיתי אותם כצמדים: מאיר ורמי, אלישע וזיוה, לובקה וז'ניה , אוקה ובקר, מאיר וסבק, גנייק ופרוייקה, יוסקה וצבינג'י. הם הבינו דברים נשגבים, כמו להביט על המוחרקה ולדעת אם יירד גשם, להביט על הלבנה, אם יש לה הילה או אין לה הילה ולומר בביטחון אם מחר יהיה חם, או להביט בגודל נחירי הפרות ולדעת אם לפרה יש הרבה חלב או מעט.
אנשים מופלאים החקלאים האלה.
הם נראו לי תמיד אנשים צנועים מאוד, בוטחים במעשיהם, שלווים, שקטים, אנשים חושבים, רציניים, אנשים שאי- אפשר להפתיע אותם, אנשים שכאילו ראו כבר הכול, חוו הכול ומכירים הכול.
רבות הרהרתי בהם ובייחוד שבהם. אולי כי הם ידעו שלא הכול תלוי בהם, שלא הם המחליטים הבלעדיים, שכל- כך הרבה תלוי בגורמים שאין להם שליטה עליהם כמו: מזג האוויר, טיב האדמה, איכות הזרעים, מכת המזיקים והמחלות. הם הבינו וחיו את התלות והשותפות בין אדמה לשמים והיו שותפים.
ונסיים בברכה לשהם ליום הולדתה. תרבי אושר ושמחה במשפחתך ותחגגי את בואו של זוהר. מאחלים לך המון הצלחה בכל שתעשי ותגשימי את חלומותיך! שתמשיכי להיות לנו קרן שמחה בבואך לבקרנו. עם הפתיחות והפקחות שלך, וזווית ראייתך את הסובב אותנו. ו… שתמשיכי לרקוד!!! באהבה גדולה וחיבוק גדול מאתנו ומכל המשפחה הגדולה שלך.
"שבועטוב"!
שבועטוב 