"שבועטוב"(746)

ככל שנודה יותר על מה שיש- נבין יותר שיש על מה

30.5.26   י"ד סיון תשפ"ו.

פרשת השבוע "נשא" מדברת גם על הנזיר. "להזיר מיין ושיכר יזיר, וחומץ שיכר לא ישתה וכל משרת ענבים לא ישתה וענבים לחים ויבשים לא יאכל כל ימי חייו…". הסימן הבולט של הנזירות הוא התרחקות מהיין. לא רק מן היין אלא גם לרמוז על אפשרות להפיק יין. כמו מענבים, או מצימוקים או חרצנים כדי שהנזיר לא יתפתה אפילו להעלות בדעתו/ להיזכר ביין. למה הדבר דומה, נאמר: "אל תרבה שיחה עם האשה" כדי להרחיק מחשבתך ממנה, וכן אמרו: "קול באשה ערווה", להראותנו שאדם נרמז גם מדברים רחוקים, מ'המעשה הרע' לדברי אלוהים. ולכן עליו (הנזיר) להתרחק מ'סימני' היין. אבל… שאלה: למה ירחיק עצמו אדם מן היין, שנאמר: "יין ישמח לבב אנוש" וכל יהודי מברך על היין מדי ליל שבת ומוצאי שבת. בליל הסדר מצווה עליו לשתות ארבע כוסות ובפורים שתייה "עד לא ידע". על כך אמרו אבותנו: " היין הוא שליח רע, אתה שולח אותו לבטן ואילו הוא הולך לראש". יוצא דופן היה הרמב"ם (כן, הוא היה גם רופא) שהמליץ שלא להימנע מיין אלא לשתות ממנו בכל ארוחה, ולא לשתות מים בארוחות, אלא אם הם מהולים ביין,  כי היין מסייע לעיכול המזון.  שימו לב, שאבותניו כנראה לא הכירו את הבירה האהובה כל כך בימינו.

כבר נאמר: "את אשר יאהב יוכיח" וזה מה שקורה לדעתי עם "השומר הצעיר". מתוך זיכרונות נעורים/ אמונה בצדקת הדרך או סתם סקרנות הלכנו לראות את המפקד השומרי בו נכנסו ילדי כיתות ה', ו׳, ז' לתנועה. וזה היה עצוב.  זו לא הייתה חוויה!  ודאי שלא כזו שתיזכר בלב משתתפיה כפי שאנחנו זוכרים את כניסתנו לתנועה. מי נוכח באירוע? הילדים, אפילו לא כולם, הורים וקצת אחים. גם לא ראינו סבים שהם-הם מייצגי המורשת. וחברי קיבוץ, חניכי התנועה, אותם זה מעניין? אולי נציגי המוסדות לפחות? הצחקתם. אבל אנחנו כולנו הם 'הרוח הגבית' של תנועת הנוער. באירוע נאמרו כמה מילים על ערכים, הייתה ברכת הורים (יפה) וזהו! הייתי חושב שאין לנוער שלנו יותר תנועת נוער! וכולנו עוד נראה לאיזו תופעות נגיע שאין תוכן ערכי לחיי הנוער. אבל מצאתי קורטוב אופטימיות  במשפט שנאמר במפקד, שמדובר בכניסה לתנועת "השומר הצעיר"! אז, אולי מהדור הזה תחזור העטרה? בדבר אחד הם עולים על העבר, משנה לשנה: בכתובות האש המרשימות, יופי שאין כמוהו!

דברים שפירסמה איריס שגריר בשם: "משל הטבעות". מסופר על אב שהבטיח להוריש את טבעתו היחידה לכל אחד משלושת בניו האהובים. כדי לעמוד בהבטחתו יצר שני עותקים מושלמים של הטבעת, כך שאף הוא עצמו לא היה יכול להבחין בין המקורית למזויפות. הפרשנות, משווה את הטבעות לשלוש הדתות המונותאיסטיות: היהדות , הנצרות והאיסלאם, שכל דת טובה ואמיתית בדרכה. הרעיון שביסוד המשל, נקלט בתרבות המערבית ובמקורות מזרחיים, במרוצת הדורות שימש המשל כמצע לספקנות – אך גם להיפוכה- כדרך להוכחת אמיתותה של דת אחת בלבד. אך תמיד במגוון הקשרים והתבוננות ביחס בין הדתות השונות ובחינה תוך הכרה במקורן המשותף: האב, והאל האחד. אני מספר על המשל כי הוא בעיניינו סמל לסובלנות, להקשבה, להכלה, לספקנות ולפתיחות,  שאנחנו זקוקים להם כל כך בעולם, במדינתנו וגם בקיבוץ.

ברכות מיוחדות לגלי, לדרך בה בחרת, להתקדמות ולשאיפה לגמר הגביע. ברכות מיוחדות לרומי על הישגייך ושאיפותיך  בקבוצת בנות 'מכבי חיפה'!  אמנם הדרך ארוכה אך יש לכם משפחה תומכת ומעודדת. אבא שלי שיחק כ"האלף-בק" שמאלי, (״רץ״ בעברית), בנבחרת הכדורגל של קן ורשה לפני מאה ועשר שנים (1916), ואני בטוח שהיה מברך אותך, גלי, ואותך, רומי, בברכת התנועה: "עלו והצליחו"

"שבועטוב"!