אני אוהב מסורת ולכן אני גם אוהב את טקס חג הסוכות. על פיו אפשר לעקוב אחרי צמיחתם של הילדים מגנון ועד סוף המוסד. מהברכה מהעגלות דרך "ההפתעה" שבריקוד ענפי התמר, ריקוד ארבעת המינים וכן הלאה וגם לשמוע את סיכומי רכזי הענפים השונים על הישגי השנה שחלפה. חג אסיף! המסורת הזו, הידיעה מראש "מה יהיה עכשיו" נותנת הרגשת יציבות, הרגשת קבע של מקום ועל יצירתו המקורית שאין כמוה. אבל הכי מרגש אותי מדי שנה הוא ריקוד כפות התמרים (שאנו בתוף) אותו רעיה רוקדת כבר כמעט 50 שנה. מ – 1964 – תשכ"ד – השנה בה חרמונה חיברה אותו כחלק ממסכת החג, שבשינויים מתבקשים אנו חוגגים עד היום. מלוא הערכתנו לך, מיה, על "לקיחת" החג לידיך.
אחד הנושאים אותם אני מנסה לשלב ב'שבוע טוב' סובבים סביב 'פרשת השבוע', המלווה את עם ישראל מדורי דורות. השבוע מתחילים לקרוא מחדש בפרשת השבוע את ספר בראשית ("בראשית ברא…") באחד השיעורים בבר אילן שאלתי את המרצה מה זה פרשת השבוע? מי צריך פרשת שבוע? מה חשיבותה ולמה עם ישראל קורא אותם הדברים מדי שנה בשנה. תשובתו של המרצה מצאה חן בעיני וכה אמר: …"התורה עוסקת בדיאלוג בין האדם לאלוהים, ומקדישה מקום רב להתבוננות באדם עצמו. בחייו, במגבלותיו, באושרו וביגונו. סיפורי התורה בוחנים את תמונת העולם הערכית ואת משמעות החיים". והוסיף: "לוח השנה היחיד בעולם בו לכל שבוע יש שם (על שם פרשת השבוע) הוא הלוח היהודי. אנחנו יודעים שקריאת ספר התורה, לפי סדר ובזמן תחום ומוגבל של שנה (כמו היום), מופיעה לראשונה בגלות בבל (597 -586 לפה"ס ונמשכה 70 שנה). כי באותה תקופה בא"י קריאת התורה נמשכה 3 עד 3.5 שנים. אין להניח שעכשיו תתעמקו בכתוב, רק בקיצור אומר, שלתורה פנים רבות והיא עוסקת בכל מכל יש בה גם סוציולוגיה וגם פסיכולוגיה, הרבה היסטוריה של צדק, מוסר, עוול וכאב, הרבה אהבה וגדלות נפש וגם הרבה רגשות סלידה, כשלונות ועיוותים קיצוניים. אחרי סוכות, כבר אמרתי, מתחילה קריאה חדשה ב – 54 'פרשות השבוע' לשנת תשע"ד. ואנחנו… נחים מהשבתונים, נהנים מן ה"יש" שאספנו הגורנה, מעכלים את המזון הרב שאכלנו בחגים וחוזרים לחיי היומיום המבורכים שלנו.
שבוע טוב!
שבועטוב 
יפה כתמיד גם כשלא מגיבים. נעים, מרענן וחכם.