ככל שנודה יותר על מה שיש- נבין יותר שיש על מה
15.8.26 ב' אלול תשפ"ו
פרשת "שופטים" מתחילה כך: "שופטים ושוטרים תתן לך בכל שעריך…" למרות שהפרשה נפתחת בהגדרת תפקיד של השופטים והשוטרים, במרכזה ניצב מעמד הכוהנים. הם מעורבים גם בתפקידי השופטים וגם בתפקידי השוטרים, בימים ההם הפרדת רשויות לא הייתה מובהקת, וההבחנה ביניהם על פי נתחי הבשר שמגיעים ממקריבי הקורבנות. החלקים אותם קיבלו הכוהנים היו: הקיבה, הזרוע והלחיים הקיבה – פעולתה נעשית ללא שליטתו של האדם, בלעדיה, אין חיים לגוף. הזרוע – כל פעולתה בשליטת האדם: רוצה, בונה, רוצה הורסת, רוצה כותבת, רוצה מכה. והלחיים – החשובים מבין השלושה כי הן 'חומות הפה' ויש בהן גם מזה וגם מזה. חלקן בשליטה וחלקן לא. הפה מביא לקיבה את מזונה, והוא בשליטה. הדיבור חלקו בשליטה וחלקו לא בשליטה. לפעמים גורם נזק וסכנתו גדולה מזו של הזרוע היכולה להניף את החרב. כל זאת, כדי להעמיד את הכוהנים על מגבלות כוחם, הם מקבלים את שלושת החלקים האלה, להזכירם לנהוג בשיקול דעת בעיקר בדיבור. לכוהנים יש גם תפקיד חשוב נוסף: מעורבות בגיוס לצבא, עליהם לברך את המתגייסים למלחמה ולעודד אותם וגם כאן בשיתוף פעולה עם השוטרים, הכוהנים מלהיבים והשוטרים מגייסים. אפשר ללמוד משהו מהפרשה גם לגבי איך לקיים את חוק הגיוס בימינו.
השבוע היינו בערב ספרותי עם אסף ענברי על ספרו "נתן ועמוס" והוא הזכיר את סבו של עמוס עוז, פרופ' יוסף קלאוזנר. נזכרתי שבשיעור ספרות במסגרת לימודי, דובר על חילוקי הדעות בין יוסף קלאוזנר לבין ביאליק בשאלה איזה הוא הספר המשמעותי ביותר לעם היהודי. קלאוזנר ראה בתנ"ך את הפסגה הרעיונית, שהתוותה את הדרך ההיסטורית של העם ואילו ביאליק, שהתחנך ברוח התפיסה החרדית, בישיבה אורתודוקסית מזרח-אירופאית, ראה בתלמוד את פסגת היצירה, התורה העיקרית שנלמדת בישיבות החרדיות הוא 'הגמרא' ז.א. התלמוד הבבלי, התנ"ך נדחק לשוליים. המרצה סיפר לנו שביקר בכמה בתי כנסת בבני ברק ובקושי מצא שם ספר תנ"ך אחד, אך המדפים בבתי הכנסת היו עמוסים בתלמוד הבבלי. החילונים, לעומתם יודעים לצטט פסוקים מהתנ"ך הוא סיפר על חוזר בשאלה שאמר לו: "בתלמוד כתוב: "כל האומר דוד (המלך) חטא אינו אלא טועה", וכשקראתי בספר "שמואל", על דוד ובת שבע, עם יציאתי בשאלה, נחשף לי דוד אחר לגמרי", בתנ"ך מצאתי סיפורים על מלכים חוטאים, על מנהיגים כושלים, על מלחמות, על תשוקות, על פוליטקה, קנאות, משברים, בני האדם לא תמיד מושלמים כמו בעולם החרדי, אצלם הדרמה האנושית כמעט נעלמת. "החרדים", הוסיף ", ודאי היו מזדעזעים לו היו קוראים על דוד ובת שבע או על אבישג השונמית ש'גוייסה' לחמם את דוד הזקן והיו סבורים שזו פרובוקציה". והמרצה המשיך: " התורה שבעל פה, זו שנכתבה בתלמוד הרחיקה את היהדות מן המשמעות הפשוטה של המקרא. וכשאתה מגיע ליום שבת! קוראי 'המקרא', דתיים ומסורתיים, אצלם השבת היא מנוחה, עונג ושביתה ממלאכה ואצל החרדים אני רואה אנשים היושבים בביתם בחושך, סובלים בחום כשהחשמל התקלקל, מתקשים לבקר בני משפחה או חברים, וודאי שללכת לים או לטייל מחשש שיעברו על האיסורים. ולסיום אמר: אני חושב, ש"אם המדינה רוצה לעודד 'לימוד תורה' מן הראוי שתהא זו התורה שבכתב, שספר התנ"ך ישוב להיות הבסיס המשותף לכל עם ישראל. התלמוד יילמד, אך לא במקום התנ"ך!"
בשבוע הבא יוקרן במגזין הסרט "סודות כמוסים" שמושקו ואני הכנו על ה"סליקים" בשנות ה- 30 וה- 40 של המאה הקודמת תחת שלטון המנדט הבריטי. בחרנו פרק בחיי הקיבוץ שאינו מוכר לרבים. לדעתנו חשוב לחברים וגם לילדים להכיר את הקיבוץ שהיה, את בעיות הביטחון והאילוצים שהיו בימים ההם. אבקשכם לצפות בסרט ואשמח לשמוע דעתכם.
"שבועטוב"!
שבועטוב 