ככל שנודה יותר על מה שיש – נבין יותר שיש על מה
10.10.26 כ"ט תשרי תשפ"ז
כלל עולמי : פרשת השבוע "בראשית". הפרק הראשון מספר על אלוהים הבורא את העולם יום אחר יום, איך הוא עושה סדר בתוך התוהו ובוהו, איך הוא יוצר את הצמחים ואת בעלי החיים, יוצר חיים לתוך דומם, ומלווה כל שלב ביצירתו בדיבור. הוא אומר: "ויהי אור- ויהי אור! ותדשא הארץ- ותדשא, הוא מכריז כמה טוב.. ששה ימים שהכל, כל כך טוב. ואם הכל טוב- מאין בא הרע? והתשובה היא בבריאת האדם. רק לאדם, מכל צורות החיים יש רצון חופשי, אפשרות בחירה ואחריות מוסרית! החתולים לא מתווכחים ביניהם על מוסריות הרג העכברים, האריות לא מחליטים להיות צמחונים הפרות אינן מודאגות מההתחממות הגלובלית. והאדם, כשאנחנו עושים את הטוב אנחנו מתקרבים להיות מלאכים וכשאנחנו עושים את הרע – אנחנו גרועים מחיות טרף. אז למה אלוהים הסתכן בבריאת האדם שיכול להרוס לו את כל הסדר שיצר? את בריאת האדם בצלם האלוהים שהוא צלם החופש המוחלט, הוא חופש הבחירה, מלווה כבר מהתחלה בחטאם של אדם וחוה, והאדם הראשון שנולד מרחם אימו, קין, רצח את אחיו הבא אחריו, וכעבור דורות אחדים, כבר 'מלאה הארץ חמס' והיה המבול (בפרשה הבאה). וכך מסכם אלוהים את היצירה – את בריאת האדם בצלמו: " וירא אלוהים כי רבה רעת האדם בארץ וכל יצר מחשבות ליבו רק רע כל היום. וינחם אלוהים כי עשה את האדם בארץ ויתעצב אל ליבו". אבל כבר היה מאוחר לשנות.
לאומי כללי: השבוע, ציינו 53 שנים למלחמת 'יום הכיפורים' ו-3 שנים לשבעה באוקטובר 2023. מלחמת 'חרבות ברזל', שני המחדלים הגדולים בתולדות המדינה. השוני ביניהן הוא שבמלחמת 'יום כיפורים' נישבו 303 חיילים במלחמת 'חרבות ברזל' נחטפו 250 אזרחים וחיילים, במלחמת 'יום כיפורים' נלחמנו (אחרי 5 ימי קרבות קשים ברמת הגולן) מחוץ לגבולות המדינה, ב'חרבות ברזל' בתחומיה: בעוטף ובצפון, וטילים בכל הארץ. מלחמת 'יום כיפורים' נמשכה 18 ימים וחרבות ברזל כבר נמשכת 3 שנים. 18 יום (אם זיכרוני אינו מטעה אותי) אחרי שמלחמת יום הכיפורים הסתיימה, הכריזה גולדה על הקמת ועדת חקירה ממלכתית ו 3 שנים אחרי חרבות ברזל עדיין אין ועדת חקירה. במלחמת יום הכיפורים נהרגו 2750 חיילים, בעוד במלחמת 'חרבות ברזל' נהרגו כ- 1000 חיילים ונטבחו יותר מ-1000 אזרחים. אין מה להשוות אלא לקונן על שני המחדלים האלה. ושאלה: למה אין צפירה? שתעמיד את כל העם מאוחד סביבה? לא ראוי?
לזכרם, השיר שכתבה מאיה קורן:
לזכר
לזכר הצעדים הראשונים שלא יתועדו
לזכר סימוני הגובה על המשקופים שלא ימדדו
לזכר הזיפים המביכים שלא יגלחו
לזכר הכישלונות המפוארים שלא יופרכו
לזכר בני הזוג לשעבר שלא יזרקו
לזכר השפתיים הסמוקות שלא ינשקו
לזכר הסיגריות של אחרי שלא ישאפו
לזכר נרות יום הולדת שלא יינשפו
לזכר גרסאות ההיכרות הסותרות שלא יאמתו
לזכר הזרתות ברגליים שלא יבעטו
לזכר פולי הקפה של בוקר שלא ייקלו
לזכר המתכונים של סבתא שלא יתגלגלו
לזכר השירים שלא יוקלדו, שלא ינוקדו,
שלא יולחנו, שלא ינגנו, שלא ישמעו, שלא ייגעו
שלא יהיו.
פרטי שלנו: היום אנחנו מציינים 51 שנים מאז ששי הלך מאיתנו אך נשאר בתוכנו. אנחנו שומרים על קשר עם חבריו לקבוצה, עם חבריו לשייטת והכי חשוב לנו הקשר עם רחל, רחל ומודי. מביטים בצילומים ההולכים ודוהים, שרים את השירים ההולכים ונשכחים ונותרים עם השיר:
נערי ירד לים
בשמחה ירד…
אך ליבי חרד
אך ליבי נקף
רק ליבי כאב.
ומתגעגעים.
״שבועטוב״!
