ככל שנודה יותר על מה שיש- נבין יותר שיש על מה
31.10.26 כ' חשון תשפ"ז
פרשת השבוע "וירא" מספרת על כך שאברם היה באמצע שיחה עם אלוהים והנה הוא רואה שלושה אנשים מתקרבים לאהלו. אברם מפסיק את השיחה ורץ לארח אותם. לשם מה באו שלושת המלאכים אל אברם? כדי לבשר לו שבעוד שנה יוולד לו בן. אבל אברם אינו רגוע. הוא יודע שהוא בן מאה ושרה אשתו בת תשעים, וזה לא הגיל ללדת ילדים. כמו שכתוב: "ואברהם ושרה זקנים, באים בימים. חדל להיות לשרה אורח נשים…" בפירוש ההומוריסטי של הפרשה של 'יורם טהר- לב' כתוב: "באים בימים" פירושו שהם זכו בנעורי נצח ומדי יום הלכו לרחוץ בים. והם האמינו שהים מעניק נעורי נצח שכן נאמר ומושר בפי כל השיר: "החפץ חיים אוהב ימים". אומר טהר לב: "בימים ההם היו שיירות של גמלים שהביאו את הזקנים לרחוץ בים מכל קצוות הארץ", וברוח ההומור של טהר לב, "לכן נקראים: גימלאים".
השבוע סיימנו את הפודקאסט שתימור, הדר ואני הכנו על תולדות משמר העמק בעשרים וחמש השנים הראשונות לפי הספר שערכתי לכבוד חג 'המאה' של הקיבוץ, "ימי ראשית". הגדרה: פודקאסט ( בעברית הסכת) הוא סדרה של קטעי וידאו ושמע מוקלטים מראש המועלים לרשת האינטרנט, ללא תלות בלוח שידורים קבועים. הפודקאסט, שצולם באולפן שלנו, שבועז גביע היה שותף מרכזי נהדר לעריכה ולעיצוב, נולד ביוזמת תימור, בהסכמתי כמובן, ובשילוב (המוצלח) של הדר בצד המראיינים, והפודקאסט בעל ארבעה פרקים בני 45 דקות כל אחד. הוא נוצר עבור אלפי הצופים בפודקאסט של תימור, ציבור שעולמו של הקיבוץ רחוק ממנו, ואני תקוה שיוקרן גם אצלנו, כדי שחברי הקיבוץ, וצעירים הנקלטים כאן בעשרות השנים האחרונות, יצפו בו למען ידעו מ'היכן באנו', וכן לתת לחברים אפשרות לחשיבה ולשיקול דעת בסוגיה הלא ברורה 'לאן פנינו'. ותוספת קטנה שלי: כאן נולדתי, כאן נולדו לי ילדי, נכדי ונינותי -כאן ביתי! ומאוד חשוב לי ש'רוח הקיבוץ' הבאה לביטוי בפודקאסט, 'ימי ראשית' תישמר.
התרשמו בעצמכם: https://earlydays.co.il
האתר מאפשר דפדוף בספר, הורדה שלו לקריאה נוספת,
וביצוע של חיפוש חכם בוידאו ובספר באמצעות AI
רותי (סגרירי) חזן 'כפירים' ז"ל הייתה חברה שלנו המון שנים. ידעתי שרותי כותבת סיפורים וזיכרונות אבל כתבה בלבד למשפחה. לחברים הייתה מספרת זיכרונות מהילדות והמוסד סיפורים מפעם. לזיכרה, קטע קצר מסיפור על המוות, סיפור ללא תאריך כתיבתו, שמתחיל ככה: " סנדרה פותחת את עיניה, הן רואות רק חושך, הכל שחור מסביב, אפילו האור הקטן שתמיד ביקשה שישאירו לא מאיר. האם אני מתה, חושבת, מנסה לגעת בגופה ומרגישה רק קור, הכל קפוא. היא חושבת אולי זה המוות שמתקרב כל יום אלי ומנסה לקחת אותי איתו, אבל איפה האור הגדול שתיארו האנשים שמתו , האור שהם הרגישו שנסחפים אליו. אני רואה רק חושך. היא עוצמת את עיניה ומנסה לישון…." ומכאן ממשיך המסע הארוך ל…. יהי זיכרה ברוך!
עם שחר הרגשתי שוב מפ"מניק, במיעוט אבל צודק! בשבוע שעבר התלבטתי אם להצביע על פי האידיאולוגיה או האסטרטגיה, האם יאיר גולן או אייזנקוט, היום הרי הכל אישי. הצבעתי בעד האידיאולוגיה שלי למרות היו"ר, שבהתנהלותו ובדבריו הוא חושב שהוא יותר גיבור מ"שמשון הגיבור" ויותר חכם מ"שלמה המלך" וזה לא לרוחי. אני מודה שהייתה לי הרבה תקווה ושוב התאכזבתי. אולי בפעם הבאה נזכה?
"שבועטוב"!
