ככל שנודה יותר על מה שיש– נבין יותר שיש על מה
7.11.26 כ"ז חשון תשפ"ז
מפח נפש, זה מה שהרגשתי עם תוצאות הבחירות. הלכתי לישון עם תקווה והתעוררתי למציאות שונה. ממש כפי שהרגשנו בבחירות 1996 שהלכנו לישון עם פרס והתעוררנו לביבי. לדאבון לבי לא ניצחנו, ניצחון נראה אחרת לגמרי. את הרוב של 67:53, אני לא מאמין שאפשר לממש במציאות, לא מאמין שהוא יישאר רוב, אם ינסו לממשו. ברדיו אני שומע את שלמה ארצי שר את "זה מה שנשאר…. הרבה דמיון, מעט בחיים…." כמה מתאים. כשמיכל אמרה לי ש"קם" איזה גוף בעד שיתוף הערבים בשלטון, אמרתי לה: "תרשמי אותי" זה נתן לי תחושה שאני 'שותף' למשהו חדש. אנחנו לא צריכים לדאוג לעצמנו, אבל אני מלא במחשבות מה יהיה עם הילדים שלנו? הנכדים? הנינות? איפה הם יחיו בכלל? והחברים שלנו? והחברה היפה שבנינו, מה יהיה איתה? זה מה שמעסיק אותי' 'הקטן ממעש'.
פרשת 'חיי שרה' עוסקת למעשה במותה. בן 137 היה אברהם במות אשתו שרה שהייתה שותפתו לחיים. יחד איתו יצאה למסע אל הארץ הלא נודעת, והשאירה את כל משפחתה ואת מולדתה מאחור. פעמיים הצילה את חייו כשהתחזתה לאחותו. לאורך כל חייהם המשותפים אלוהים הבטיח, חזר והבטיח שני דברים : את הארץ וילדים. לאחר מותה של שרה (בגיל 127) התברר שאין לו אפילו חלקת אדמה לקבור אותה ועליו לקנות כזו, ויש לו רק ילד אחד הממשיך את בריתו עם אלוהים וגם הוא רווק בן ארבעים. בפני אברהם, (בן 137) עמדו שתי אפשרויות אחר מותה 'המוקדם' של שרה. האחת – לשקוע בעצמו, לשבת כל היום באהלו ולהתבונן בנוף הנשקף ממנו (הטלוויזיה של אז) השנייה – לקום ולעשות מעשה. הוא החליט לבחור בשנייה. לכן קנה את חלקת הקבר. שלח את עבדו אליעזר לחרן כדי לחפש כלה לבנו במולדתו שלו. לאחר מכן נשא את קטורה לאשה ונולדו להם שמונה ילדים וכך נעשה "אב המון גויים". אפשר לומר שבגילו המכובד עדיין היה 'איש צעיר'. פעילותו של אברהם נזקקת להרבה אנרגיה וגם מטעינה אותה. ועכשיו השוו בין זקנתו המכובדת של אברהם לזקנתו המביישת של נח הצדיק. כאדם, שאמנם מספר שנות חייו אינו כמו הנקוב בימים שעליהם מסופר, אני מוכרח להודות שאותן שתי אפשרויות נתונות בידינו (הגמלאים) עד היום: להתקפל, להסתגר בבית ולבהות, מול לנסות (לפחות) "לעשות" ואני בחרתי בלעשות.
היום ה-7 בנובמבר, איזה יום גדול! תאריך שהיה אחד המאורעות שהשפיע על תולדות העולם כולו במאה ה-20. ב-7 בנובמבר 1917 התחוללה 'המהפכה הבולשביקית' או 'מהפכת האוקטובר' ברוסיה וממשלת קרנסקי הודחה על ידי המפלגות- הסציאליסטית והגדולה ממנה- המפלגה הקומוניסטית בראשות לנין. למעשה זה קרה ב-25 באוקטובר אך ברוסיה היה קיים לוח שנה אחר ולפי ה'לוח' שלהם, היוליאני, זה קרה ב- 7 בנובמבר. המהפכה הקומוניסטית הובלה על ידי ולאדימיר איליץ' לנין שעמד בראשה. המהפכה הזו הפיחה תקוה ענקית בכל העולם, לשוויון ואחווה, בין העמים, בין האנשים, לצדק חברתי, לבנות עולם חדש, כך הפכה להיות יום חג בין לאומי, שנקרא: השביעי בנובמבר. ואצלנו, בקיבוץ… אני זוכר את חדר האוכל בצריף, שקירותיו כוסו בד אדום במרכז היו תלויים צילומי מארקס, אנגלס לנין וסטאלין. בערב, ב'אולם' המקושט התקיימה עצרת, בה נישאו נאומים ארוכים על כל היפה והנפלא שיהיה מנת חלקה של האנושות בעתיד/עתידנו. שרנו את האינטרנציונל בהתעלות נפש ממש, ואת השירים הרוסיים האהובים עלינו עד היום. זה היה אחד משלושת החגים הגדולים שחגגנו ( עם יום הולדת לקיבוץ, ואחד במאי) כאן המקום לציין שברית המועצות סיימה את 'דרך המהפכה' ב-1991, והחלום על עתיד מזהיר התנפץ, כש'ברית המועצות' חזרה להיות רוסיה. ועוד אירוע קטן שאירע בשביעי בנובמבר. ב-1931: במשחק הפתיחה בליגה לכדורגל, ניצחה מכבי חשמונאי ירושלים את הפועל ירושלים 0:8 .
וברכה למיה ביום הולדתה. רק אושר, שמחה ובריאות נאחל לך עם הדר עם ילדיכם מור, אורי וניר שפרחו מהקן החם, שתמשיכי להיות אכפתניקית ומפיקת-על בכל מקום שתהיי בו, כמו תמיד. באהבה גדולה קבלי חיבוק גדול מאתנו ומכל משפחתנו הגדולה.
"שבועטוב"!
